"ידעת שאפשר לחתוך את איבר מינו של גבר, והדם יעוף ויושפרץ לכל עבר , והבעת הפנים המיוסרת שלו תיהיה יפייפיה , והדם בכל מקום....והניגוד של העור והצבע האדום ארגמן."אמרתי , בקול מרותק, מעופפת לחלוטין.
'מה קרה? את בדרך כלל לא סדיסטית בצורה כזו מבחילה , עם הרעיון המזעזע הזה, מי פגע בך?", היא משיבה, בגבות מרומות.
היא מכירה אותי טוב
פגשתי אותו , במקום עבודה שלי, והוא היה כמה מטרים ממני.
והוא נראה טוב, שלו. ושינה את התספורת שלו. והוא בהה בי. והלב שלי היה רגוע, ואיטי. ונשמתי עמוק , וספרתי אצבעות, והכל היה בסדר.
הכל היה בסדר.
והוא הלך , ואז ראיתי שהוא עם קביים.
ושינאה תהומית גאתה בי. רציתי ללכת מאחוריו עם סכינים ולרצוח אותו.
ורק אחרי שהוא עזב, בעודי עוקבת אחריו עם לסת קפוצה ומבט מאובן.
ורק אז התפרקתי.
הוא נראה טוב שמח , הבן אלף הזה , לא אכפת לו שהכל מסביבי התפרק , שהוא גנב את אחותי , שפשוט העז לעשות את זה.
הוא היה צריך למות.
הוא היה צריך לעשות משהו נורא יותר , כדי שתיהיה לי סיבה יותר חזקה לשבת בכלא.
ורק אחרי שהוא עזב נכנסתי למעין פאניקה, ונאלצתי להבליג ולהמשיך לעבוד.
והיה לי חשק לבכות ולהקיא.
"זו סתם מחשבה, ואת זו שמסטלת אותי, אחריותך אם את שומעת משהו לא הומני , או אלים וגס ."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
