פעם הוא שמע אגדה על ילדה שיכלה לשחות בשדה תירס.זה היה שדה ענק כמובן.
ומאז שזכרה את עצמה היא הייתה שם.
היא שחתה בין הגבעולים, וחייה על גרעיני התירס ומי גשם, ונהר קטן שהיה בקצה השדה.
היו לה גם חברים.
חזירי בר מזדמנים, שועל קבוע, עכברים , וכמובן הרבה חרקים.
היא הייתה מאושרת.
אבל יום אחד צייד ירה בשועל , שיצא מהשדה כדי לשתות מים מהנחל.
וכמה זמן לאחר מכן , הופיעו מכונות ענק ואנשים רבים והרסו את השדה.
הילדה נאלצה לברוח.
היא לא יכלה לשחות יותר בין הגבעולים, ונאלצה ללמוד ללכת ביער.
בסוף היא מתה.
אבל הסוף לא משנה , ובמילא אף פעם לא סיפרו אותו לילדים.
הורים תמיד הסבירו שזה משל.
שגם כאשר הכל נפלא , לפעמים החיים משתנים, ולא דווקא בשל משהו שאתה עשית.
לפעמים יורד גשם, ולפעמים הורסים לך את הבית, וחבר שלך מת.
(הם לא היו כל כך בוטים, כמובן). ואתה צריך ללמוד להתמודד עם זה. ולפסוע לחיים חדשים ביער. ללמוד לשרוד ולחיות במקומות אחרים.
אבל הוא, הוא סתם חשב שזו אגדה, שלא נועדה ללמד אותך דבר.
עיצבן אותו שמבוגרים לוקחים סיפור והופכים אותו למשל, ואז חופרים לך על הנמשל.
אפשר לעשות את זה עם כל פאקינג סיפור.
הוא פשוט חשב שזה סיפור על ילדה, שאיבדה את השועל שלה, ונאלצה לברוח משדה התירס שלה, ובסוף מתה כשהחורף הגיע ליער.
ואין בזה יותר מזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
