כל חיי התאהבתי בנסיבות במקום באנשים. 

צירופי מקרים שגרמו לסיטואציות מסוימות להרגיש ״גורליות״ - הם שהחליטו עבורי מי מתאימה להיות חלק מסיפור האגדה שלי ומי לא.

הבעיה היא שנסיבות משתנות בתדירות די גבוהה ואנשים (לרוב) לא.

הסיפור שלנו לא התחיל כאגדה קסומה. הוא התחיל כמשהו די פשוט ונפוץ - בחורה אחת קצת אבודה שמתאהבת חד צדדית וללא תקנה בבחורה שנייה, אבודה לא פחות. וכך זה גם נמשך שנים ארוכות.

ואולי מה שאני עושה זה פשוט לחזור על אותו דפוס שאני חוזרת עליו כל החיים. כי דווקא עכשיו, אחרי שנסיבות חיי השתנו בצורה כה דרסטית, הסיפור שלנו הופך מסיפור פשוט של אהבה נכזבת לחומר גלם מושלם ליצירת אגדה. ואני עושה את מה שתמיד עשיתי - משכנעת את עצמי שהרגש הזה נכון ואמיתי. 

כי אם אחרי כל השנים האלה, אחרי המרחק והנתק, השנייה מבינה פתאום שגם היא מרגישה אותו דבר והיא פשוט הייתה עיוורת מכדי לראות את זה - אז זה כבר ״גורל״. זה כבר סיפור. זו כבר האגדה הקסומה שלי. 

זה הסוף הטוב שהקדשתי את חיי למרדף אחריו. 

אבל אין דבר כזה סוף טוב.