"מה הבסט-קייס-סנריו שלך? הפנטזיה המושלמת?" היא שאלה אותי. 

עניתי תשובה מעורפלת כי לא ממש הצלחתי להתנסח כשזה לא בכתב. משהו כמו להיות מסוגלת לעשות את שני הדברים במקביל. אבל מה זה אומר בעצם? מה באמת הייתי רוצה עכשיו אם לא היו השלכות והייתי יכולה לקבל הכל? 

אני יודעת מה אני לא רוצה, וזה זוגיות איתה. אני יודעת שזוגיות איתה תחסל את כל מה שיש לנו עכשיו.
לא שאני לא חושבת שזה היה יכול להצליח בנינו, דווקא נראה לי שכן בתיאוריה, אבל אז מה? נגיע לשלב בו כל התשוקה הזו שיש לנו אחת לשניה תימהל בשיגרה עד שתהיה כל כך הרבה שיגרה וכל כך מעט תשוקה שכבר לא נרגיש אותה יותר.
והתשוקה הזו שיש לנו - התשוקה המיוחדת והמטורפת והמחשמלת והכל כך יפה הזו שכל השנים והמרחק וכל מערכות היחסים האחרות לא הצליחו לכבות - עליה אני לא מוכנה לוותר. ואני יודעת שהדבר היחידי בעולם שיכול לכבות אותה הוא זוגיות.

אני חושבת שהבנתי את זה בשלב מאוד מוקדם בכל הסיפור הזה שלנו ואולי זו אחת הסיבות בגללן חצאי-הניסיונות שלנו להיות ביחד לפני שנים כשלו. היא רצתה זוגיות ואני רציתי טירוף והרצונות האלה נגדו האחד את השני. אבל אולי עכשיו כשאני בזוגיות שטובה לי והיא בזוגיות שטובה לה - עדיין אפשרי איכשהו שיהיה לנו טירוף ביחד?

אז זהו הבסט-קייס-סנריו מבחינתי, זה מה שהייתי הכי רוצה בעולם, זו הפנטזיה המושלמת שלי - טירוף ושיכרון חושים איתה ואיזון בזוגיות.

החיים כל כך קצרים, למה לבלות אותם תחת מגבלות ואיסורים? למה אי אפשר פשוט לחוות כל מה שרוצים לחוות ושזה לא יבוא על חשבון משהו אחר או מישהו אחר? זה פשוט מרגיש לא נכון.

ומה ה - Worst Case Scenario?
כנראה ההשלכות הבלתי הפיכות של לנסות ולהגשים את ה - Best Case במציאות.