מבוסס על סיפור אמיתי

זה הוא סיפור קצר על הגשמה עצמית המבטא באופן קונקרטי לחלוטין את מאורעות היום הנוכחי.

בכול ביקור שלי בתל אביב אני נתקלת בהתרחשות פלאית, ממש כמו מקרה הביצה והתרנגולת.

לא הכינותי מראש את מנגנוני ההתגוננות שלי כשעליתי לחדר השירותים, כשם שאיני זקוקה להם כשהאסלה לצידי.

נכון מאוד, הייתם אומרים.

שטפתי את ידי, את הפנים, השיער ואת צמידי הידיים ממש כמו בכל יום. כשלפתע ראיתיו-

נדמה היה שהוא בודד, ממתין ליד הכיור ואיני יודעת למי. אולי הוא נשכח?

הכנסתי אותו לתיקי במהרה ודשדשתי בחזרה לשולחני.

מעניין מאוד, חשבתי לעצמי.

את השעות האחרונות בילינו יחד במיטה, הוא נדלק מהר ונורא נהניתי!

אך לפתע זה נגמר, בחילה איומה השתלטה עליי ואת ג'וני זרקתי דרך החלון.

ילד רע.

הרעב היה כבד והמגירה הסודית שלי קרצה לי, לקחתי חטיף שוקולד קטן- 100 קלוריות בלבד! הם הבטיחו בנחרצות.

במשך היום זו אינה אפשרות, הרי אקום למחרת ואהיה מאובחנת בהשמנת יתר לא כן?