מבוסס על סיפור אמיתי

אפתח ואומר כי זכיתי לקבל מספר הודעות בדואר האלקטרוני מקוראי הנאמנים, אין מאושרת ממני על ההזדמנות לתת לכם יד.

לפניות נוספות:

[email protected]

אף על פי ועם זאת שהיום הנוכחי היה חסר כל זיקה להתרומממות רוח, אשתף אתכם בהחלטה חיובית שנקבעה לביצוע מהרגע הזה ממש.

אני עוזבת את ביתי לימים מספר, בהם אפרד בקושי משלושת האצבעות הרודות שלי ואפתח דף נקי מהקאות- למען ילדינו כמובן!

כולי תקווה שאקבל את המחזור החודשי שלי מחדש בזמן הקרוב, ושאצליח להיפטר מהרגליי אחת ולתמיד.

תיק גב ושקית קטנה של חומר, שקיעות וזריחות במדבר, ריחוק מלבלב מהyellow, והשירותים של הטבע.

נשתמע בעוד 3 ימים ככל הנראה,

כעת אלך להתלחשש עם ציפורים קטנות.

זה הוא סיפור קצר על הגשמה עצמית המבטא באופן קונקרטי לחלוטין את מאורעות היום הנוכחי.

בכול ביקור שלי בתל אביב אני נתקלת בהתרחשות פלאית, ממש כמו מקרה הביצה והתרנגולת.

לא הכינותי מראש את מנגנוני ההתגוננות שלי כשעליתי לחדר השירותים, כשם שאיני זקוקה להם כשהאסלה לצידי.

נכון מאוד, הייתם אומרים.

שטפתי את ידי, את הפנים, השיער ואת צמידי הידיים ממש כמו בכל יום. כשלפתע ראיתיו-

נדמה היה שהוא בודד, ממתין ליד הכיור ואיני יודעת למי. אולי הוא נשכח?

הכנסתי אותו לתיקי במהרה ודשדשתי בחזרה לשולחני.

מעניין מאוד, חשבתי לעצמי.

את השעות האחרונות בילינו יחד במיטה, הוא נדלק מהר ונורא נהניתי!

אך לפתע זה נגמר, בחילה איומה השתלטה עליי ואת ג'וני זרקתי דרך החלון.

ילד רע.

הרעב היה כבד והמגירה הסודית שלי קרצה לי, לקחתי חטיף שוקולד קטן- 100 קלוריות בלבד! הם הבטיחו בנחרצות.

במשך היום זו אינה אפשרות, הרי אקום למחרת ואהיה מאובחנת בהשמנת יתר לא כן?

ואיך אפשר שלא לדבר על הפיל שבחדר?

או שמא זה הוא אריה?

אם כך או כך זה אינו מסובך, העניין הוא עניין של מה בכך.

אם אעז לסובב את ראשי לצדדים, אם אספור מאחת עד שלוש לאחור, אם אקרא בקול רם לעומדים מסביבי-

אגלה שעמדתי שם לבדי.

לא תוקף מסוכן, לא ישות בוכייה, ולא השתקפות משונה במראה

המרעיב, החותך, הצורב, הפוגע,

המסניף, מעשן, מחמם, ובולע

הרי הוא מיץ פטל,

והוא בכלל ארנב.

**כמה מקסימים הם קוראיי הנאמנים, אילו רק הייתם יודעים.

שלום ולהתראות,

נשתמע.

בולמוס צהריים אינו דבר שבשגרה אצלי. למעשה, הוא מופעל על ידי חוסר תעסוקה ותשוקה עזה לפגוע בעצמי או לפחות לכבות סיגריה על הקרסול ממש מתחת לצלקת מהאשפוז שקרובה עד מאוד לצלקת מהגמילה.

אני אוהבת לעשן נייס גאי ולקחת אסיד ולאחרונה גיליתי על DMT. שמא תהיתם מדוע אני משתמשת בסמים לאחר הטרגדיה במרכז הגמילה, שאלתם שאלה מצוינת.

התפריט שלי להיום כולל נעלי ספורט וריצה לחדר השירותים. ככל הנראה אצא מחר לחופשה ואפסיק לאכול.

אעדכן אתכם קוראיי הנאמנים במצב הבטן שלי שוב בעוד כמה שעות.

שלום ולהתראות,

נשתמע.

*הדברים שנכתבו לעיל אינם בשום פנים ואופן בדיחה או נושא ללעג, ניתן להסיק כי מדובר בכתיבה צינית ועם זאת רצינית עד מאוד. 

לאחר שביססתי לי קורא נאמן אחד העונה לשם דניאל ומנהל עמוד בלוג מיוחד במינו, הספקתי לגשת אל המטבח ולתת לכדור השינה שלי להחליק בגרון וכעת אני חדורת מוטיבציה לשפוך את ליבי בפניי קוראיי החדשים.

את הערב בילתי בחברת שלוש חברות מיוחדות מאוד העונות לשם קמיצה, אצבע, ואמה. יחד העברנו שעות על גבי שעות בחדר השירותים, מאזינות למוזיקה בעוצמה מופרזת וצופות יחד בשאריות הבולמוס האחרון להיום. 

הן התלוננו רבות על החום בתוך הגרון, דביק וכואב לטענתן. בנוסף חזרתיות התנועה שיעממה אותן כהוגן, אך הן המשיכו עד שתשו כוחותיהן.

אין זו מלחמה, חזרתי ואמרתי. אין זה סבל לעזור לחברה בצרה אצבעות יקרות!

בשבועת זרת סגרנו את הלילה.

נשבענו שזו הפעם האחרונה.

שלום ולהתראות,

נשתמע