מבוסס על סיפור אמיתי

זה הוא סיפור קצר על הגשמה עצמית המבטא באופן קונקרטי לחלוטין את מאורעות היום הנוכחי.

בכול ביקור שלי בתל אביב אני נתקלת בהתרחשות פלאית, ממש כמו מקרה הביצה והתרנגולת.

לא הכינותי מראש את מנגנוני ההתגוננות שלי כשעליתי לחדר השירותים, כשם שאיני זקוקה להם כשהאסלה לצידי.

נכון מאוד, הייתם אומרים.

שטפתי את ידי, את הפנים, השיער ואת צמידי הידיים ממש כמו בכל יום. כשלפתע ראיתיו-

נדמה היה שהוא בודד, ממתין ליד הכיור ואיני יודעת למי. אולי הוא נשכח?

הכנסתי אותו לתיקי במהרה ודשדשתי בחזרה לשולחני.

מעניין מאוד, חשבתי לעצמי.

את השעות האחרונות בילינו יחד במיטה, הוא נדלק מהר ונורא נהניתי!

אך לפתע זה נגמר, בחילה איומה השתלטה עליי ואת ג'וני זרקתי דרך החלון.

ילד רע.

הרעב היה כבד והמגירה הסודית שלי קרצה לי, לקחתי חטיף שוקולד קטן- 100 קלוריות בלבד! הם הבטיחו בנחרצות.

במשך היום זו אינה אפשרות, הרי אקום למחרת ואהיה מאובחנת בהשמנת יתר לא כן?

באופן שאינו משתמע לשתי פנים- הבינותי כי אינכם זקוקים לעזרתי. כשם שמספר דקות חלפו ותיבת הדואר נותרה בעינה!

הפתעה מפתיעה בהחלט.

ובכן, במידה ואינכם זקוקים לעזרתי, תוכלו להוות לי עין חלופית.

איני כתמול שלשום חבריי הנאמנים, התפטרתי מעבודתי וכעת אני בעיצומו של מעצר בית.

לאחר שקראתי את מחשבותיכם ברצוני להבהיר את כוונתי.

איני עוסקה בירידה לגברים מעוררי זימה ומענגי חושים, אני יורדת הישר אל החור השחור שלי.

הוא נמצא בין קריוס לבקטוס החביבים אי שם במעייני ספר ילדותי העגומה.

הוא אינו מופיע בישומון הWAZE אך ניתן לנווט באמצעות Google Maps.

חברים כה טובים הם שלושתנו, אף אם אחד יקבל מכה בברך נזעק כולנו שישנן צרות גדולות יותר.

בשעות הלילה המאוחרות, ולעיתים אף ביום, יושב על אדן חלוני אדון הססן ויתום.

מספר לי סיפור לפני השינה, על כל שהיה מאז שנברא

ואני מתווכחת ללא מעצור, לא היה ולא נברא, איזה אדון משוגע!

הוא מביט ויושב בנוחות מפליאה,

סליחה אדוני, אולי תזוז קצת? אתה מסתיר לי נורא!

האדון מקפל רגל שמאל על ימין

מתיימר להבין את חוכמת החיים

שאלתיו שאלה 

אם כך, איך ההרגשה?

תשובתו מספקת, יוצאת מן הכלל!

לעולם לא נשאר הוא לענות בכלל

לכן ילדים וקוראים נאמנים- אסור לפתוח את הדלת לזרים!

לוריוואן, מירו, ציפרלקס, פנרגן, רסיטל, סרקוול. אם זיהיתם לפחות שלושה מן השמות הנ"ל זכיתם במכונית חדשה.

את הכדורים הפסיכיאטריים פגשתי לראשונה בגהה, עובדה שאיננה מרשימה כהיא זו. 

המשחק היה משעשע מאוד, והוא נועד למשתתף אחד עד שניים.

לאחר תקופת ניסיון של שבוע יש להחליף את הכדור בכדור חזק וטוב ממנו. 

מן ההכרח לעשות פעולה כגון זו למען הגיוון והגינות המשחק.

המנצח מקבל מכונית חדשה. 

*פרק זמן להחזרת המוצר בין 7-10 ימים, אין לערבב עם אלכוהול וסמים, אין להפר את הוראות השימוש.

האמנם?

כיוצאת אשפוז פסיכיאטרי, ניתן לומר שזכיתי לנכוח בנבכי האמת לאמיתה.

לתדהמת משפחתי ושאר משוני היקום אני חיה להעיד על כך.

עדת מפתח, יש שיעירו.

אם כך, כדאי שאתחיל לדבר ולברבר על העוול הנורא שנעשה לי, על ההצצות בחדר השירותים, על השיחות עם האחים אל תוך הלילה, על האיסורים האינסופיים ועל הפעם ההיא שקשרו אותי חזק מידי למיטה והכריחו אותי להשתין בדלי.

או אולי על השמירות בתוך המקלחת, על ההחזקה נגד רצוני, על החדר שחלקתי עם סכיזופרנית ועל הפעם שאוננתי מול אנשים.

אך אני מעדיפה לדבר על היום שהשתחררתי.

יצאתי ממיטת בית החולים, עברתי את דלת החדר, את תחנת האחיות, משם את דלת המחלקה ואת שער הכניסה לבית החולים.

עצרתי רק לרגע להריח את הדשא, כי משם עברתי הישר למרכז הגמילה.

**איני רועדת כרגע מפאת חשיבותי כעדת מפתח העלולה להסתכן בחשיפת הדברים, לא ולא. הרי שפר מזלי כחברה בתוכנית להגנת עדים.

אני רועדת כרגע נוכח עדותי לקטע שנכתב על ידי כמעט ללא ציניות בכלל.

שאם לא כן, זה המזגן.

שלום ולהתראות עדים נאמנים,

נשתמע. 

ואיך אפשר שלא לדבר על הפיל שבחדר?

או שמא זה הוא אריה?

אם כך או כך זה אינו מסובך, העניין הוא עניין של מה בכך.

אם אעז לסובב את ראשי לצדדים, אם אספור מאחת עד שלוש לאחור, אם אקרא בקול רם לעומדים מסביבי-

אגלה שעמדתי שם לבדי.

לא תוקף מסוכן, לא ישות בוכייה, ולא השתקפות משונה במראה

המרעיב, החותך, הצורב, הפוגע,

המסניף, מעשן, מחמם, ובולע

הרי הוא מיץ פטל,

והוא בכלל ארנב.

**כמה מקסימים הם קוראיי הנאמנים, אילו רק הייתם יודעים.

שלום ולהתראות,

נשתמע.