מבוסס על סיפור אמיתי

כיוצאת אשפוז פסיכיאטרי, ניתן לומר שזכיתי לנכוח בנבכי האמת לאמיתה.

לתדהמת משפחתי ושאר משוני היקום אני חיה להעיד על כך.

עדת מפתח, יש שיעירו.

אם כך, כדאי שאתחיל לדבר ולברבר על העוול הנורא שנעשה לי, על ההצצות בחדר השירותים, על השיחות עם האחים אל תוך הלילה, על האיסורים האינסופיים ועל הפעם ההיא שקשרו אותי חזק מידי למיטה והכריחו אותי להשתין בדלי.

או אולי על השמירות בתוך המקלחת, על ההחזקה נגד רצוני, על החדר שחלקתי עם סכיזופרנית ועל הפעם שאוננתי מול אנשים.

אך אני מעדיפה לדבר על היום שהשתחררתי.

יצאתי ממיטת בית החולים, עברתי את דלת החדר, את תחנת האחיות, משם את דלת המחלקה ואת שער הכניסה לבית החולים.

עצרתי רק לרגע להריח את הדשא, כי משם עברתי הישר למרכז הגמילה.

**איני רועדת כרגע מפאת חשיבותי כעדת מפתח העלולה להסתכן בחשיפת הדברים, לא ולא. הרי שפר מזלי כחברה בתוכנית להגנת עדים.

אני רועדת כרגע נוכח עדותי לקטע שנכתב על ידי כמעט ללא ציניות בכלל.

שאם לא כן, זה המזגן.

שלום ולהתראות עדים נאמנים,

נשתמע.