הבוקר של היום היה מוזר. כאילו, אם אפשר לומר את המילה "כיף" כמשדברים על בצפר, זה או כשיש ציונים טובים, או שמתבטלים שיעורים..
אז היום סוף סוף אמרו לנו להתחיל ב-09:45, אבל מה?
אני החלטתי לשכוח את זה.. קמתי ב-7:20, התלבשתי, וברגע שהכנסתי את מברשת השיניים לפה קלטתי מה אני עושה.
סיננתי קללה וחזרתי למיטה עם הבגדים והכל.
החורף כבר פה. אפשר להרגיש אותו. בעיקר בדרך לבצפר דרך הדמעות שזולגות מבלי שאצטרך למצמץ.
אז.. מסתבר שהתחלנו מלחמה קטנה עם חברינו הערבים. מלחמה שהייתה מאז ומעולם. מלחמה שלא תפסק בקרוב.
מלחמה מוצדקת. כי נמאס. שה' ישמור ויגן ויציל ויעזור לכל החיילים שלנו, שכל פעולה שלהם תסתיים בהצלחה ושאם יהיו נפגעים ומתים, אז שיהיו רק מהצד שלהם.
אני 100% בעד ההתקפה על עזה. אני חושבת שהם כבר עברו את הגבול, ומזמן. חטפו לנו חיילים, המשיכו עם הרקטות שלהם למרות ההפסקת אש מצידנו,
ודיי, מספיק! הגיע הזמן לעשות משו נגד. להראות לתושבים שיש מי שדואג. להראות להם מי אנחנו. שה' לצידנו. אני מאמינה, שארץ ישראל שייכת לנו.
ואך ורק לנו. ארץ ישראל היא מדינה ל-י-ה-ו-ד-י-ם. זו המדינה היחידה שלנו. ונהיא ניתנה לנו בזכות! זכות מלאה ששייכת לנו.
אנלא רואה מה יצא לנו מזה שנמשיך לשתוק וניתן להם להפציץ אותנו ולהרוג לנו אנשים, מצטערת. כל הכבוד לצה"ל, על ההחלטה הזו לעשות סוף סוף משו בנדון, זה מה שיש לי להגיד.
אז איך היה החופש? החופש היה לי מעולה. אבל קצר מדיי. נסעתי לחן סוף סוף [היה כרוך בלשקר לאמא, אבל נחשו מה? אני ממש ממש לא מצטערת על זה]. והיה לי ממש כיף. כפר תבור עדיין חור, אבל אחלה חור:]
טחנתי סופגניות, וספינג', עזרתי לחגוג לאחותי יומולדת וגם קניתי לה מתנות. [השקעתי 50 ש"ח ואני עדיין לא יודעת אם היא שווה את זה, אבל כבר מאוחר מדיי].
עשינו לאבא מסיבת הפתעה- הוא כבר בן 43, איזה כיף.
נסעתי לראות את הסרט "דמדומים" עם חברות בקולנוע, והייתי בשני ימי הולדת של 2 חברות טובות. בסך הכל, הספקתי לא מעט יחסית לשבוע אחד.
אני ממש עצובה לחזור ללמוד. הסיוט חוזר. חזרנו לשיעורי הבית, חזרנו למבחנים, לבחנים, לעבודות, וללחץ המטורף. חזרנו לתגבורים במתמטיקה של 005,
003, לתגבורים בכימייה עם מ', ולתגבורים בכימייה עם ה. חזרנו לעייפות. למקום הישיבה בסוף הכיתה. זה שממנו אפשר להשקיף על כולם. כל אחד במה הוא עסוק. כל שיחה, כל רישרוש, כל צחוק, גיחגוח- אני רואה, ושומעת. עשרות ראשים מסתירים לי את הלוח. אפשר להירדם ואף אחד לא ישים לב. קשה להקשיב.
אני מתעסקת בשטויות. סופרת כל דקה ושנייה עד לצילצול. אוספת את החפצים במהירות וממשיכה את היום. מזל שרק בכיתת האם שלנו אני יושבת בסוף,
אחרת ה' יודע אילו ציונים היו לי ברבעון הקרוב.
אז מה?.. שנה לועזית חדשה?
כמו כל שנה, כולם מתווכחים עם כולם על אם ליהודים מותר לחגוג, או שבעצם אסור? ולמה קוראים לזה סילבסטר?
וכמו כמו שנה, בסוף מתברר שסילבסטר רצח יהודים, ולמען האמת הוא לא קשור בכלל לתחילתה של השנה הלועזית החדשה.
יש כאלה שיוצאים לחגוג את מוות היהודים שנרצחו , ויש כאלה שיוצאים לחגוג את תחילתה של השנה הלועזית החדשה.
ומה אני עושה ? אני.. אני נשארת בבית. ביקשתי מאמא לצאת לחברה. היא כמובן לא יכלה להסכים בלי להציב תנאי..
ועוד איזה תנאי. ב11 להיות בבית. אז אמרתי לה שלא צריך בכלל. והיא כמובן- טוב לה עם זה. היא לא רואה כמה עצובה זה עושה אותי. או שהיא רואה, ובוחרת להתעלם. זה הדבר הכי מגעיל שאמא יכולה לעשות לבת שלה. אמא רעה. רעהרעה.רעה. לא מבינה כלום מהחיים שלה. עושה לי כ"כ רע על הלב שזה מדהים.
נמאס לי כל פעם לבכות מאותה הסיבה.. אני שונאת שונאת את זה. אנלא רוצה לבכות יותר.. זה מפגר. כי כמה בנאדם יכול לבכות? זה לא שביקשתי לצאת
למועדון או החוצה, זה פאקינג בית של חברה. וכולן יהיו שם. ולכולן מרשים. אז למה לי לא? למה ? כל פעם אותן שאלות מזדיינות. וכל פעם, אני נשארת בלי תשובה. אין אף אחד שעונה לי. אני אוכלת את עצמי ונותרת חסרת אונים ומעוררת רחמים. אז אל תרחמו עליי, זה לא ממש יעזור.
אני..אין לי עוד מה להלחם איתה. אני מרימה ידיים. זה קשה לי כל פעם מחדש, אבל אני חזקה. אני חזקה...נכון? כן. זהו..עוד מעט..
עוד מעט זה יפסק.. בעזרת ה'. [וגם זה מציק עד כמה שזה חוזר על עצמו, הניחום העצמי הזה שלי].
יודעים מה עצוב? שהיום, בזמן שכל העולם ואחותו נמצאים מחוץ לבתים, לבושים יפה, מגונדרים, מחויכים, שמחים ומאושרים, חוגגים את השנה החדשה
בצרפתית על השנייה ה-60 שלפני השעה 00:00, אני אהיה שכובה במיטתי, ישנה עם פנים רטובות ומלוחות על גורלי המר.
ושוב, אנלא זקוקה לרחמים של אף אחד, תחסכו את זה ממני.
אני חושבת שדיי להיום. רציתי לשים פה תמונה שלי, אבל אני נראת בה שמחה. שמחה מדיי למצבי הנוכחי. אולי בפעם אחרת.
שיהיה לילה טוב ושנה לועזית חדשה ומגניבה, [באסה, צריך להתרגל לכתוב מעכשיו 2009 בתאריכים]
נערה מתבגרת. 3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
