ואז אצטרך להגיש את 3 המטלות האחרונות שלי לתואר.. ואז זהו. זה יגמר. 4 שנים של תואר בחינוך מיוחד ולשון במכללת "אורנים". תואר שהתחלתי אותו עם בן זוג שבעבר היה מאוד תומך ודירבן אותי להירשם ללימודים והאמין בי. ואיפשהו בסוף שנה א' זה נגמר ביננו ואת שאר התהליך עברתי לגמרי לבד. אני עוד לא אסכם את ארבעת השנים האלה כי עד שזה לא נגמר זה לא נגמר ואני עדיין נלחמת בעצמי כדי לסיים את המטלות האחרונות לתואר. אבל כן רציתי לתעד את התחושות האלה שעולות בי. חיכיתי לשבוע האחרון הרבה מאוד זמן. הייתה תקופה שלא האמנתי בכלל שאסיים את התואר.. שאמצא סטאז' שיהיה לי בו טוב. היו ימים שלקחתי מחלה ונשארתי בבית כי הרגשתי שהעולם הזה גדול מדיי עליי ואני לא יכולה להוות דוגמה לתלמידים שלי והרי מה זה מורה שלא יכול להיות מודל לדוגמה עבור תלמידיה? הרבה רגעי משבר, הרבה בכי, הרבה ייסורים על כך שאני עוסקת במקצוע שאני לא רוצה להמשיך לעסוק בו.. והינה. שנת הלימודים נגמרת, אני מתעסקת במתנות וברכות וחושבת איך להיפרד מהתלמידים שלי.. איזה מילים להגיד ולמי מהם אתגעגע יותר ולמי פחות. אביב היא התלמידה הכי קטנה שלי, רק בכיתה א' וכבר נכנסה לי ללב. לה קניתי את המתנה הכי שווה. אלייה הכי אתגעגע.
הפנים שלי התמלאו בחצ'קונים. מרחתי שמן קוקוס על הפנים בתקווה שזה יעביר אותם. אני בת פאקינג 27 ונראת כמו בת 17 עם כל הפצעים האלה.. זה פשוט לא מתאים -_-"
פוסט הבא אקדיש לבצ'אטה שממלאת את חיי בימים האחרונים. אה, ושתדע שהייתי צריכה לצאת לדייט שביטלתי. עוד בחור מטומטם שלקח אותי כברורה מאליו. אז החלטתי שלא אבזבז את הזמן של שנינו ואחלתי לו בהצלחה. דלת נסגרת דלת נפתחת.
שבוע טוב
נערה מתבגרת
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
