הוו בלוג יקר..
כל כך כך רע לי.
אני כבר לא יכולה
בא לי ליבכות
הינה זה מגיע.
אני בוכה.
בוכה לי מול מסך מחשב, כי אני כבר לא יכולה לשאת את זה יותר.
אמא שלי.. למה היא כל כך פרימיטיבית???
לללמממהה?
למהה?
אפילו להיפגש עם ידיד זה רע בשבילה.
אני רוצה להיות במקומות אחרים.
לא בחדר שלי נעולה, ומול המחשב.
אני רוצה להיות במקום אחר.
אחר.
אני רוצה לצאת. לצאת בלי להגיד לאן אני הולכת. בלי שתישאל ביכלל.
היא לא מבינה. היא לא מבינה=[
שוב הבכי המעצבן הזה.
ניראה שלעדכן בבלוג זה לא מספיק.
אני רוצה לצאת מפה.
את תחושת החופש האמיתי, עדיין לא הרגשתי.
היום היה נידמה לי שאני באמתי וצאת לחופש מהלימודים. [שבועות].
אבל זה רק היה נידמה לי.
אני ארגיש באמת חופשייה, כשאצא מהבית הזה.
מה היא תבין שאני כבר נערה גדולה?
שאני מתבגרת?
מתייי?!?!?!?!?
כל כך רציתי ליסוע לים עם החברות יום חמישי.
והיא לא מרשה. למה?!??? ככה.
ככה. סתם. בלי סיבה.
"את לא מספיק גדולה בשביל ללכת לים לבד."
ככה היא אומרת.
דיי.. נימאס לי...לא רוצה ליבכות.
אני חזקה. אסור לי.
לבת שלי, בעזרת ה', אני לעולם לא אעשה אתזה.
אני אבין אותה, ואדע שהיא מתבגרת, והיא זקוקה לחופש, ואבין את הרצון שלה
להיות עצמאית.
אני מבטיחה. אני נישבעת.
אני לא אתן לה ליסבול כמוני. לעולם.
אני נישבעת.
כשאגדל, עוד קצת, עוד כמה שנים אחדות, אני אהיה חופשיההה
אהיה חופשיה, כמו פרפר.
עעוף לאן שרק ארצה.
מתי שרק ארצה.
עם מי שרק ארצה.
בקרוב. בקרוב מאוד.
3> נערה מתבגרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
