נאמ היי לך בלוג יקר שלי. שלומי לא הכי נחמד בעולם, אבל בכל זאת.
עם מה להתחיל?
המיפגשפורוום השלישי שהייתי בו?
אוקיי..
אז יום חמישי, ב-26.7 הייתי במיפגשפורום של הארי פוטר כמובן, וראינו ת'סרט החמישי:]
גם דני ואפי הצטרפו, היה מגנייב.
פגשתי את דרע[3>] והיינו בערך 8 מהפורום.
מעט, אבל עדיין נהניתי.
לצערי שוב ניקלעתי לתיסבוכת.
תיסבוכת אהבה.
לחשוב שחוויתי את זה לפני שנה וחצי בערך..
ועכשיו שוב.
אבל קצת שונה. בשני המיקרים אני גרמתי/גורמת סבל לצד השני.
פעם באשמתי ופעם לא.
ואני כל כך רודפת אחריי האושר.
אבל הבעיות מחלישות אותי.
אני רוצה להיות אדם שמח.
וליגרום לאנשים להיות שמחים.
אבל אני רחוקה מלגרום אושר למישו כרגע.
ובאשמתי. טעיתי.
אני מקווה שיסלח לי. ואדע ליפתור את הבעיות בצורה הכי טובה ונכונה.
אני תוהה אם עליי ליכעוס על עצמי על עודף האופטימיות שבי.
מצד אחד, אני לא רוצה ליבכות, להתייסר ולהיות דיכאונית.
ומצד שני, עליי להביע את החרטה שלי. אני רוצה להביע חרטה.
קשה. אבל לא מדיי.
אני כל כך אופטימית שזה אדיוטי. אני בטוחה שהכל יהיה טוב. אבל אנ מייד חושבת על האכזבות שיגיעו
אם הדברים לא יפעלו כמו שציפיתי.
הוא שונא אותי.. כל כך שונא אותי.
מדהים איך אדם שאהב אותך כל כך לפתע שונא אותך כל כך.
הוא טוען שהוא אוהב אותי יותר מכל אדם אחר אבל גם שונא אותי יותר מכל אדם אחר.
אני לא מאמינה לו. אליי הוא מרגיש רק שינאה.
ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
לישנוא אותו בחזרה? או לנסות להפוך את השינאה לאהבה? אבל האהבה שלו...
אני לא רוצה לקבל אותה כמו שהיא..
והוא רוצה שאני אשתנה בשביל שהוא ישנה את הרגש הזה.
או, שננתק קשר.
ממממ...בלוג יקר, אני בדילמה.
תאחל לי בהצלחה בפתירון הבעייה.
לא רוצה לכתוב על זה יותר.
רוצה לספר לך, שאני כבר מתחילה להשתנות. אני כבר לא לוקחת בעיות באופן חריג.
אני יותר אדישה אלייהן. אני משקיעה זמן ומחשבה לגביי הדברים השמחים שקורים לי בחיים יותר מאשר
על הבעיות המעצבנות והדיכאוניות שמנסות להפוך אותי לאט לאט לאדם דיכאוני ועצוב שמתעמק
בהן יותר מאשר בצד השמח של החיים. [ואוו זה היה מישפט ארוךך!]
עד כאן העידכון של היום3>
אוהבת, נערה מתבגרת. [שמועדת לזה שהיא חפרה המון.]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
