אני מבולבלת. כמה שהמראה מטעה. אני עייפה. מאוד.
כי אני הולכת לישון מאוחר וקמה מוקדם.
זוכרים את המיבחן באנגלית? שנעשה ביום הראשון של המכינה? ניחשתי שאקבל 80, וקיבלתי 80.
בסדר. יותר טוב מ-15, 30 ועוד ציונים גרועים שאנשים קיבלו שם.
על פיו חילקו אותנו ל-2 קבוצות. קבוצה שתתקדם לאט יותר מהשנייה. אני בקבוצה של הקבוצה עם הציונים הטובים יחסית.
היום עשו לנו בחן. החומר קל להפליא, אבל לצערי עדיין לא התרגלתי לזה.
ללחץ של הבחנים, של המיבחנים, ולעובדה שצריכים להסביר לי יותר מפעם אחת כדיי שאני אקלוט.
לא הלך לי טוב. אבל לא הייתי היחידה. וגם המורה הטיפשה [לא אריאלה, השנייה] הכשילה את רוב הכיתה במשימה האחרונה. [10 נקודות].
לא איכפת לי. אני מקווה להצליח בפעם הבאה.
אני כבר בקושי מתגעגעת ללימודים. אני רוצה חופש.
ולחשוב שעוד מעט יהיה חורף.. מערר בי חלחלה.
אני כבר רואה את סדר היום החורפי באופק.
אני פוקחת את עיניי, מתקשה להתעורר. עושה מאמצים רבים לצאת מהפוך הנעים והחם, לישטוף פנים ולהתעורר.
לובשת 3/4 שכבות של בגדים. ועדיין קפואה מקור.
פותחת את הדלת, שומעת טיפות גשם מתחזקות. מחליטה לקחת מטרייה.
אני עוצרת שנייה.
אמא שלי, המוזרה הזו, תמיד אבל תמיד תמיד קונה לי מטריות ארוכות. ואני תמיד, תמיד מבקשת ממנו קטנות שיכנסו לתיק.
היא תמיד שוחכת, או שהמטריות המיתקפלות נגמרו בדיוק באותו יום שהיא באה ליקנות, אז היא קונה ארוכות.
ואני, אני סובלת. שוחכת אותן בכל מקום. לוקחת לילדים מהכיתה שעדיין לא התבגרו ורואים בזה כלי נשק. מתה מעצבים.
ככה שתבינו באיזו מטרייה מדובר.
ועכשיו, הרשו לי להמשיך איפה שעצרתי.
מחליטה לקחת מטרייה, ויוצאת אל העולם. ומה עיניי רואות?
שמיים בצבע אפור מחריד. מצב רוח חרא, וראשי מתמלא במחשבות נוראיות לגביי היום המפגר והונרא שהולך להיות לי.
ואז, בדרכי לבית הספר, אני מוצאת את עצמי נילחמת ברוח המעצבנת שבכיוון הנגדי לי, ורוצה ליגנוב לי את המטרייה.
נחשו מה? המטרייה כולה מתהפכת, ואני כולי מיואשת מהחורף הנורא.
אני מגיעה לבית הספר, כולי רטובה כי המטרייה ההפוכה כבר לא שימושית.
וכאילו שלא מספיקות לי כל הצרות האלו, גם בהפסקות יורד גשם. ככה שאי אפשר לצאת מחוץ לכיתה.
זה עצוב. להיות סגורה בכיתה בת 4 קירות, בלי לצאת לאוויר הצח כשהשמיים יכולים להיות כחולים והשמש יכולה ליזרוח ולחמם את גופי- כמו בקיץ
האהוב שלי. פשוט נורא.
מוזר שרק עכשיו גיליתי כמה מחריד החורף עבורי.
אני מרגישה בודדה. הלוואי ואני אמצא אהבה בקרוב. הלוואי.
אני צריכה את זה. ורוצה את זה. נימאס לי מהבדידות. שתניח לי לנפשי. היא יכולה להיות בטוחה שהיא
מילאה את תפקידה בחיי כמו שצריך. בדידות מפגרת. גם כן. בשביל מה זה קיים ביכלל..
עוד תופעה מוזרה שקרתה לי, היא שהמון פעמים ביום אני מוצאת את עצמי חושבת על "מה לעדכן בבלוג".
וכשאני כאן, מקלידה עידכון, אני שוחכת.
הא, ניזכרתי! אתמול זה היה. כן. אתמול, נערה אחת בת גילי. שתהיה בכיתתי, הבחינה בשינוי אצלי. בעצם הן היו 2.
ככה זה הלך.
"ר', בואי שנייה."
*אני באה*
"נו, עזבת את הפריקיות?" ואני בפרצוף של:מה-אתן-רוצות-ממניOo?
לאחר מכן, הן הרחיבו. הרשו לי לצטט:
"את ניראת שונה, מתלבשת שונה. עדינה כזו. תישארי ככה, מתאים לך. בלי השחור בעיניים..."
אני:"ממ אני לא מבינה.. הלבוש שלי? זה משתנה עם הזמן... הכל תלוי במצב רוח שלי. את מתכוונת לניטים? אני אוהבת ניטים!"
"את ניראת שונה. אני יודעת למה... התחברת לילדים מהכיתה שלי... היית חברה של ד' והוא אהב את זה. ביגלל זה
השתנית. ועכשיו חזרת לעצמך. אני מכירה את זה.תישארי ככה."
"אני לעולם לא אשתנה בשביל מישהו."
ואיכשהו זה הסתיים. עד כדיי כך הבחינו בשינוי? כתבתי פה פעם על השינוי שלי.
פשוט החלטתי ללבוש קצת בגדים עם צבעיים יותר "חיים". ובנוגע לשחור בעיניים, זה העיפרון החדש. הוא פשוט
לא נימרח ויורד במשך היום. בקשר לאישיות שלי, אולי אני מפגינה עכשיו קצת יותר שימחת חיים.
אבל רוב הזמן אני בהרגשה חרא. וזה יימשך, עד ל1.11. אני מקווה שגם לא אחריי זה.
כי אז אני באמת לא אדע את הסיבה לעצב הפנימי שלי.
מצד שני, היום, ילדה חדשה בכיתה שלי, [חסרת שכל הרשו לי לציין] ממש עיצבנה אותי.
זה הלך בערך ככה:
"ר' יא אימואית."-היא
*מיסתכלת עלייה במבט של -כדאיילךליסתום-* -אני
"שששש."-אני
"טוב אז מה את? פריקית?."-היא
"היית פעם בכת השטן? שרפת חתולות?"-היא
"עשי טובה, אל תגידי את זה. וחוץ מזה, אני אוהבת חתולות"-אני
"אז איך את קוראת לעצמך?"-היא
"ר, פשוט ר'."-אני.
WTF?!?!?! אז במיקרה לבשתי מיכנס שחור והיה לי קצת פוני על העיין [את רוב הפוני הצלחתי ליתפוס בסיכתסבתא], מה ניסגר?
הוו. יהיה טוב.
אני לבד בבית. שומעת את I'm with you של אבריל.
הוא מכניס אותי לדיכאון.
הינה לו שיר שאני מבינה בו כימעט את כל מה שהיא שרה.
"and no one likes to be- alone"
אבל אני אוהבת אותו. ואני לא מסוגלת להפסיק להקשיב לו מרצוני.
עד כאן העידכון של היום.
אוהבת, נערה מתבגרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
