ובכן קוראים יקרים, עליי להזהיר אתכם. גועל חסר גבולות יצוץ לו כאן, בפוסט זה.
ביום חמישי שעבר לו, בתאריך *צונזר*, אירע לו אירוע מחריד למדיי, בביתי הקט.
אחיו של אבי, עם אישתו ושלושת בניו התארחו בביתנו.
עליי לציין, כי אלו הם שלושה יצורים, חסריי טאקט!
הארוחה הייתה סבירה [על האש-איך לא?], ולאחר מיכן, בתור מארחת טובה, היה עליי להיות נחמדה,
וליראות איך ביתי הקט נהרס לו מול עיניי, כשאני ניזכרת איך יום ליפני קרעתי ת'תחת ועזרתי לאמא לישטוף ולנקות כל פינה בבית.
אני יודעת, אני יודעת. הם בני דודים שלי, הם לא באים כל הזמן [וטוב שכךX_X] אבלאבל!
אני. מודה. אני יצור רכושני!
אני לא אוהבת שמחטטים בחפצים שלי בלי רשות, וששוכבים לי במיטה, קופצים עלייה,
והעובדה שמורחים את כפות הרגליים על הכרית שאני ישנה עלייה, דוחה אותי.
דלת הרשת של הגינה, הייתה פתוחה כל היום. והתוצאות, היו מחרידות עד מאוד.
לאחר שראיתי את הסדין של מיטתי האהובה מונח לו שם כעור ומסריח, לקחתי וניהרתי אותו בחוץ ואז ביקשתי מאמא שתציע לי
את המיטה שוב. בדיוק לאחר 2 דקות, הם באו וקפצו עלייה שוב!
היה נידמה לי לרגע, כי זממו ליפנייכן תוכנית זדונית להריסת בייתנו.
פאק, יש כיסא ליד המיטה, מה הבעייה לשבת בו במקום על המיטה?!
הקטן מביינהם, בן 10 או 9 נידמה לי, הוא השובב מכולם.
הוא החליט להוריד למחשבי האהוב משחקים שגרמו לו להיות איטי הרבה יותר ממה שהוא כבר.
המחשב היקר לי מכל, התפגר. כיביתי אותו. יצאתי מהחדר שלי, כשניכנסתי לרגע- א' הגדול מביינהם, הדליק אותו שוב.
פאק, כ"כ התעצבנתי.
והכי מעצבן, שהוא גם העלה רעיון מטומטם לישלוח לאנשים ברשימת האיסיקיו שלי, כל מיני שטויות!
נילחמתי בכוחי, והצלחתי להעלים לו את המחשבה המטומטמת.
בסלון, זה היה השיא. אני רואה צ'יטוסים עפים באוויר, פיצוחים על הריצפה וסלון מרוח כולו בפירורי ביסקוויטים.
רציתי ליבכות. אמא שלי גם כן סבלה, אבל רק אני יכולתי להרגיש בזה.
היא שחקנית טובה, ללא ספק.
העמידה פנים כאילו כלום לא מפריע לה. ודאגה להיות מארחת טובה. שלא כמוני, שצרחה עלייהם להפסיק להתרוצץ בבית,
ולהשפיע על אחי לרעה.
אחי הקטן, בין ה3 וחצי, כמובן נהנה מכל זה. הריי הייתה זו משאלת ליבו להפוך את הבית לגן שעשועים מסריח.
הם הלכו רק מאוחר. נידמה לי ב10/11 בלילה.
אבל זה עבר, וטוב שכך.
ביום שלמחרת, עזרתי לאמא לנקות שוב.
לישטוף שוב.
לקחתי את הסמרטוט, איתו אני מנקה את האבק.
כשפתחתי את ברז הכיור, בכדיי לישטוף אותו, היה מונח עליו בסבבה שלו, ג'וק ענקיי!!!!
כמה פחדתי!! העפתי ת'סמרטוט,התפרעתי כמו חיה פסיכית [רק לי מותר לרדת על עצמי ככה, שיהיה ברור] וצרחתי כמו משוגעת.
רצתי לכיוון הגינה, כולי רועדת, מבקשת מאמא שתהרוג את המניאק הדוחה.
אני יודעת שאני, כמו עוד הרבה, ניגעלת מהחרקים הדוחים האלו. באמת קשה לי להבין את מי שלא. אשמח לקבל הסבר בתגובות, למי שיהיה כוח.
בבקשה, קבלו ת'כיעור:
*צמרמורת*
פיכססססס. איזה גועל נפש.
אני לא מפסיקה להצתמרר מהמחשבה שנגעתי ביצור כזה.
חייה דוחה. מוות לג'וקים.
זו ההוכחה, לסירחון של הבית. היום הוא כבר הרבה יותר נקי. שטפנו שוב ביום שלמחרת.
ואני, אני אקווה שהדודים האלו לא יבואו לביקור, גם לא בעוד הרבה הרבה הרבה [הרבהרבהרבה] זמן.
עכשיו חופש, אני נהנית ממנו כמה שאפשר.
עד כאן להיום, אני מאחלת לך אנשי-ישרא יקרים, יום ללא חרקים דוחיםחסרייחן.
וטיפ קטן: שמרו על ניקיון.
יום טוב^^"
נערה מתבגרת3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
