ובכן, אסור לי להתחמק מזה. יש לי מה ליכתוב- אני כותבת. וזה סופי.
אני די תשושה כרגע. מאוד למען האמת.
קמתי ב6 בבוקר. היה לי כ"כ כ"כ קשהO:
כי אתמול.אמהאהמ, הייתי לי שיחה לילית מהנה מאוד עם אהובי.
היה לנו טיול למכון וויצמן, שבחדרה.
היינו צריכים ליסוע מוקדם, כדיי שנגיע מוקדם ונחזור מוקדם הבייתה.
למען האמת, לא הכי התגעגעתי לכיתה שלי. משו דפוק באישיות שלי. אני לא יודעת להיפתר מזה.
אני פשוט חושבת ככה:"אני שונאת את כולם, כל אדם חיי, עד שיגרום לי להרגיש אחרת". וזה כל כך מטומטם מצידי.
אני צריכה ליפעול הפוך. אני כאילו מחפשת חֶבְרַה אחרת, שלא קיימת. או שכן קיימת, אבל רק בדימיון שלי.
הגעתי למסקנה שאני אוהבת להתבודד. כשאני לא בחברת אהובי, זה המצב.
ואני שואלת את עצמי, מתי? מתי הסתפקתי להישתנות ככה? מפקצה חנונית שרוצה להיות "מקובלת" ושופטת אנשים לפי יופיים, לאדם
סגור שמרגיש צורך להתבודד ומתקשה להתחבר לחברה הסובבת אותו. והכי גרוע, שאותו אדם גם לא רוצה להתחבר לאותם אנשים>.<
זה דפוק, אני דפוקה, יש לי בעיות בשכל. אני מודעת לזה, ואני מקווה שעם הזמן זה יעבור. אני משכנעת את עצמי, שזה רק עיניין של זמן.
זמן בו אני מתבגרת. כן, אני פאקינג מתבגרת. אבלאבל. כולם מתבגרים! למה לא קורא להם את אותם דברים?? למה?. למה אני מרגישה
שרק לי זה קורה? אוף. קשה קשה.
אני רוצה לספר על המדריך שלנו שם. קוראים לו תומאס, הוא נמוך ושמנמן, קירח עם כיפה סרוגה ושחורה על ראשו.
היה היה לבוש בשחור, והיה לו מיבטא אנגלי כבד עד מאוד. עם הזמן, הסתגלתי.
אני לעולם לא אשכח את הבנאדם הזה. למה? האישיות שלו.. משו מיוחד. הוא מצחיק, הוא חכם, מתוחכם, הבדיחות שלו הן לא נדושות וחסרות
עיניין- חוש ההומור שלו הוא הכי מגניב שיכולתי להיתקל בו אי פעם, הוא חוקר שם במכון, והוא באמת אדם שמח שגורם לחברה הסובבת אותו, להרגיש המון כיף
ולא להשתעמם לרגע!
החלטתי לא להשתמש יותר בשורש ס.ג.ד, אבלאבל זה חד פעמי, וזה דורש את זה.
הוא אדם כל כך סגודיO_O
צריך המון אנשים כמוהו בעולם.
הארוחת צהריים שם הייתה ממש מושקעת, [ובחינם!], והיה לי ממש טעיםXD
בדרך חזרה, שהייתה ארוכה במיוחד [שעתיים וחצי נידמה ליOo], בעודי מביטה על העולם שמעבר לחלון הזכוכית של האוטובוס, חשבתי לי.
כמה נישאר לי? 3 שנים? [אפילו פחות]. בקרוב אהיה לנערה עצמאית שסיימה את לימודייה [בהצלחה אני מקווה], ואתגעגע לתקופת התיכון.
אשקר אם אומר שאני נהנית להיות בתקופה הזו. אני שונאת אותה. אני רוצה לסיים אותה כמה שיותר מוקדם. נכון הזוי???
אני לא מבינה את עצמי. אני לא אמורה להנות?-.-
פוף.
אני מקווה ליפגוש את אהובי ביום ראשון. רציתי מחר, אבל לא. יש לי עבודה בתנ"ך לסיים. לפחות עשיתי חציO_O
ילדים מהכיתה אפילו לא התחילוO:
ואני כניראה אלך לישון בקרוב, ולא יקח לי יותר מ-5 דקות להירדם. מחר יש לי פעילות במד"צים. צריכים לתכנן גיוסים "מאאגניבים" כדיי
לשכנע בני אדם[!] לבוא לפעילויות ה"מאאגניבות" שלנו.
אז עד כאן להיום.
אוהבת, נערה מתבגרת3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
