אוח לעזאזל!
הרגע, קרה לי ארוע כ"כ מעצבן. מהמקרים האלו שגורמים לי להרגיש רע, אבל בכל זאת אנלא מתחרטת.
גלשתי לי פה בישרא.
ואחי הקטן בן ה3 וותישעה חודשים, ניכנס לחדרי.
הוא התחיל ללחוץ על המיקלדת בצורה קיצונית.
לא איכפת לו להרוס דבר כה אהוב!
הוא פשוט לחץ כ"כ חזק במטרה לישבור אותה, עד שנימאס לי והזזתי אותו ממנה וממני.
איימתי שאבקש מהוריי להעניש אותו, והוא נירגע ל2 שניות בדיוק[!!!] ואז שוב התחיל.
הוא צחק. בצחוקו הייתה נימת התגרות. צומי.
אוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.
קראתי לאמא, לא עונה. לאבא, לא עונה.
כמה פעמים. לפחות 5!
עד שאמא באה, וביקשתי ממנה להוציא אותו מהחדר שלי.
היא אמרה שאין מה לעשות ושאצא מהחדר שלי כדיי שאחי לא יוסיף להציק עוד.
!~!@#E@$^$&U%I
בסופו של דבר, תפסתי את אחי מהחולצה שלו, הוצאתי אותו מהחדר שלי בכוח וכשסגרתי את הדלת הוא התחיל
ליצרוח מכאבים- מסתבר שהוא הניח את האצבעות שלו לייד המשקוף.
אמא קוראת לי לאכול-הפסקה קלה.
אוקיי, חזרתי.
מה שקרה אחריי שקלטתי שסגרתי את הדלת כמעט עד הסוף על האצבעות של אחי, היה ממש לא הוגן.
ביכלל שהוא בכה כל הבית האשים אותי!! אבל אני כן קראתי להם לעזרה לעזאזל!
ואף אחד לא התייחס ולא עזר. כולם ניזכרו בנו רק כשהבינו שסגרתי לו את הדלת על האצבעות!
"למה לא? בפעם הבאה שהוא יציק לך, תשברי לו גם את הזרועות!"
-_____________________-"
זה ל-א היה בכוונה, אבל אני לא ממש מתחרטת. זה די הפסיק את ההצקות שלו.
ועכשיו אני כן יכולה ליכתוב פוסט בשקט ובנחת.
אבל זה כואב. ולא התכוונתי להכאיב לו כל כך.. רק רציתי שיפסיק. לא יותר..=/
וזה, זה רבותיי, רק לגביי אחי.
אחותי היא..היא...אין מילה שמסוגלת לתאר.
היא מניאקית, חנפנית, קנאית, מעתיקנית, נידחפת, חצופה, עושה דווקא ועוד המוווון "מחמאות" שיכולות לתאר אותה בצורה מושלמת.
כשאני עם חברות שלי, היא פשוט נידחפת לה. אני מוצאת את עצמי מבטיחה בהלם בחברה הכי טובה שלי, ובאחותי, רוקודות
ריקוד עלוב ומעפן של איזו סידרת ילדים עוד יותר מעפנה בערוץ 6.
היא אוהבת-לא- היא מתה על לעשות לי דווקא. ביקשתי לא לשיר שים מסויים כשהיא ליידי?
חבל מאוד, היא כל כךך תעשה את זה בכל הזדמנות שתהיה לה.
וזה עוד כלום!!
היא כל כך חנפנית כשהיא צריכה משו, שבא לי להקיא.
נגיד והיא לא מבינה משו בש"ב שלה... או שיש לה מיבחן והיא רוצה שאכונן אותה, היא פשוט לוקחת את עצמה לעברי,
מקמטת את הגבות העבות והחומות שלה כלפיי מעלה, ז"א ככה: 
, ומדברת בטון חנפני מגעילדוחה כזה "ר'.....את יכולה
אולליי......לעזור ליי...?.........."- "לאא!!!!!!".
היא אומרת לאמא, ואז מתחילים האיומים. "אם לא תעזרי לה, אני אקח לך את המחשב. בעצם לא..! את יודעת מה?
אני אביא את חברה שלך כמורה פרטית ואשלם לה כסף(:"
-.- אבל אם אני עושה את זה, זה בלי כסף הא?
שיהיה.
בסך הכל הם יתבגרו מתישהו. ובתוך תוכי, אני אוהבת אותם. רק חבל שבאשמתם[!] אני מתמקדת בדברים חסריי ערך [כמו איך לחסל אותם], בזמן
שעליי לדאוג לדברים הרבהרבה יותר רציניים [כמו איך להרוויח כסף לעזאזל?!].
אני אופטימית:)
ועכשיו,
לנושא החם.
"גזענות נגד עוליי אתיופיה".
ובכן.. בתור חצי קווקזית, גם אני סבלתי מגזענות ביסודי.
אבל מאחר והביטחון העצמי שלי עוד היה נורמאלי באותה תקופה, ידעתי להשתיק אנשים.
אני מתארת לעצמי שזה אפילו לא קמצוץ ממה שהם עוברים. אני לגמריי נגד.
חוץ מהסבל הנורא שניגרם להם, ניגרמים עוד המון דברים בעיקבות זאת!
חלק מהאתיופים מרגישים נחותים. יותר מדיי נחותים. עד כדיי כך, שהביטחון העצמי שלהם, למעלה הרבההה מאוד יותר ממה שצריך.
הם נהיים לאנשים תוקפניים, שכאשר מציגים בפנייהם אמירה מסויימת, הם תמיד קודם כל, יראו בזה דבר
שלילי. נגדם. בכוונה. בכוונה ליפגוע בהם. כי הם אתיופים. כי ככה כל מי שלא אתיופי. ואז הם ינבלו את פיהם, במטרה
להפגין חוזק. להראות שכל מה שלא יאמרו, לא מזיז להם. וישחקו את הקשוחים ומתים ללכת מכות על סתם, כלום.
ויש את השקטים כמובן. אבל גם הם יפתחו את הפה מתיי שהו.
ובכן, אנלא כותבת את זה סתם. לפניי שנה בערך, קרה לי מקרה. די עצוב. נידמה לי שכתבתי עליו פעם פה בבלוג, אבל בכל זאת.
כדיי לאמת את דבריי אני רואה פה צורך ליכתוב את זה שוב. ובכן,
בדרך חזרה הבייתה, עם עוד 3 חברות שמלוות אותי מיום הולדת של חברה אחרת, הותקפנו ע"י חבורת אתיופייות שתויות, שיכורות
ומסריחות מאלכוהול.
זה קרה ככה בערך:
הלכנו, הלכנו, הלכנו, ואז הגענו למעין רחוב כזה מלא בחבורות אתיופים. סבבה, לא דיברנו אלייהם, הם לא דיברו אליינו.
עד ש... ניתקלנו בחבורת אתיופייות [שתויות,שיכורות ומסריחות מאלכוהול!] שסיננו לעברנו קללה מסויימת, וצחקו בקול רם.
אני, שהרגשתי שלא מגיעה להם שתיקה, אמרתי בשקט "מטומטמת" לאחת מהן. אבל זה היה בשקט בשקט, אני נישבעת!
ולא ממש ידעתי שהן היו שיכורות מה שעלה לי די ביוקר והתברר כטעות איומה. לפעמים אני צריכה לדעת ליסתום ת'פה, אבל ההמשך-
הן איכשהו קראו את השפתיים שלי והתחילו ליתקוף אותנו. "למי קראת מטומטמת האהא?הא?!?" די ניסיתי להתעלם בהתחלה, אבל עד מהרה
זה נהפך למצב כל כך בלתי אפשרי וכל כך לא נעים. הן דחפו אותנו, נשפו עליינו ריח נוראיS: וגם חלצו נעליים כדיי ליזרוק עליינו.
אחת רצתה ליזרוק עליי כפכף אבל אז חברתי הנאמנה ע' הגנה עליי בראשה וחטפה במקומיXD
עכשיו זה מצחיק, אז זה היה נורא ואיום.
בקיצור, פשוט רצנו וברחנו, והם רצו אחריינוS: עד למקום מסויים. בכיתי, וצרחתי עלייהן שיעזבו אותנו.
אחת מהן ניגשה אליי וביקשה סליחה בשמן, אמרה שהן שיכורות ושתויות והן לא ממש מודעות למה שהן עושות. אבל לא היה
איכפת לי, "לא איכפת לי, עזבי אותי" אמרתי, והיא הלכה במבט רחמים.
ואז כסוף סוף עצרנו לנוח, י', אמרה משפט כל שהו,-"ר' הם גם ככה מרגישים נחותים!" ואז קלטתי שאני באמת מרחמת עלייהן.
התקשרנו למישטרה נידמה לי, וסירפנו שיש חבורת אתיופיות שתויות ב"בלה בלה" ושיעשו עם זה משהו.
ואז, כשהגעתי הבייתה, וגם עכשיו למעשה, אני מלאת חרטה על זה שברחתי ולא כיסחתי להן את הצורה. הייתי צריכה
צריכה לריב איתן מכות גם אם הייתי חוטפת המון! כי זה הגיע להן. חוצפניות. במקום ליבכות שם כמו איזו ילדה קטנה ומיסכנה.
אבל זו כמובן רק אני שמתחבאת בתוך המסך. לא אני בחיים האמיתיים.
לכן ובנוסף, אני מדגישה את הרצון שלי לימנוע את הגיזענות הזו. ניסיתי לחשוב על זה, אבל לא ממש עולים לי רעיונות
כייצד אפשר לימנוע את זה. אבל מה שלא יהיה, זה צריך להפסיק.
ולסיום, .Danny, i love you
המשך-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
