אני בוכה. אני מפגרת, אני מטומטמת.
אני כל כך לא הייתי בסדר. כל כך לא.. אני טיפשה. אני אוהבת את אחותי. אני אוהבת אותה. אבל
אני לא מעריכה אותה. אני מתנהגת אלייה כמו אל הזבל שלי.
זה התחיל ככה. אמא שלי ניכנסה לחדר שלי, במטרה להחזיר את הכביסה המקופלת לארון שלי.
ואז העלתי את נושא היומולדת שלי.
מחר יש לי יומולדת. אנלא רואה בזה יום מיוחד, אבל שיהיה.
כמו שכבר כתבתי פה, אני מתכננת לצאת במוצאי שבת לקולנוע ולחגוג אותו עם שניי אהוביי.
חברתי הטובה והנאמנה והחבר שלי.
דיברתי עם אמא, ואז אחותי ניכנסה. כעסתי עלייה, אמרתי לה שהיא נידחפת. ושתלך מפה
כי אני רוצה לדבר עם אמא שלי לבד.
היא סירבה.היא אמרה "ר', את רוצה אותי רק כשאת צריכה אותי!!" ורק עכשיו אני מעקלת כמה היא צודקת=[
אני ממש בוכה..מגיע לי. אני אחות רעה.
היא נישארה, ואז אמא שלי אמרה לה שביגלל שלא יהיה מקום באוטו, היא תיאלץ להישאר בבית עם אבא שלי.
ואז היא ממש כעסה ואמרה שהיא לא רוצה, כי לא כיף לה שכולם יוצאים והיא תישאר בבית.
היא צעקה ואמרה שהיא לא מתכוונת להישאר בבית והיא תבוא איתנו יהיה אשר יהיה.
אני ואמא שלי אמרנו לה שאין מה לעשות וזה המצב. ואז..
אחותי פגעה בי. נקודה רגישה. קיללתי אותה ואמרתי לה שאנלא הולכת לדבר איתה בזמן הקרוב, ואם מחר היא תגיד לי
מזל טוב, אני ארק עלייה.
אחריי כמה דקות היא ניכנסה אליי לחדר בדמעות, וביקשה סליחה בקול חלש..היא עמדה ליפרוץ בבכי.
אני הייתי קשוחה ורעה. אמרתי לה שתעוף לי מהעיניים, אנלא מקבלת את ההתנצלות ואני לא רוצה ליראות אותה ולדבר איתה.
היא ביקשה סליחה עוד כמה פעמים, עד שהתייאשה ויצאה מהחדר כדיי שלא אראה אותה בוכה.
בין לבין, היא התקשרה לחברה שההתקשרה אלייה, והבנתי שהיא יוצאת. שמעתי אותה אומרת "ביי" וסוגרת את הדלת. ואז
קמתי מהמיטה שלי ורצתי אלייה. חיבקתי אותה. גרמתי לה להבטיח לי שלא תחזור על זה יותר.
ואז היא אמרה "אמא בטח גילתה לך..." והשבתי מבולבלת :"מה? מה היא גילתה לי?" ואז היא הבינה שהיא טעתה ואמרה "לא כלום..שום דבר..".
אני, נערה סקרנית וטיפשה החלטתי לאמר:"האאא כן..אני יודעת.. אמא כן גילתה לי לידור.. הבנתי.." משחקת אותה יודעת משהו שאני לא.
ואז היא אמרה "הא כן?? מה.? מה היא גילתה? מה אני עושה? אופס. בייביי". ואז הבנתי שזה משהו שהיא עצמה עושה לי.
שאלתי את אמא שלי מה אחותי "עושה לי" ואמא שלי בטעות אמרה שהיא הלכה עם חברה ליקנות לי מתנה.
ואז, ואז התחלתי לידמוע.. ואני התנהגתי אלייה כל כך מגעיל.. והיא כזאת אחות טובה.
אני מניאקית מפגרת.. לא מגיעה לי אחות כמותה..
אני מרגישה רע, כי אין לי מושג איך לפצות אותה על כך. אין לי מושג. ואני רוצה לפצות אותה. אני רוצה..כל כך רוצה.
אני רגישה. אתם מבינים? היא חשבה עליי, קבעה עם חברה בשביל לצאת בקור הזה ליקנות לאחותה הגדולה מתנה, ואני התייחסתי אלייה כמו אל זבל. אני מבטיחה. אני מבטיחה, שזה יותר לא יקרה. אני אלמד לכבד אותה. אני אוהבת אותה.
אני נישבעת, שיותר לא אתייחס אלייה מגעיל. לא משנה מה, אני אהיה אחות טובה ואוהבת.
מספיק להיום, אני חייבת להתכונן לבחן עלוב בהיסטוריה.
פיס.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
