טוב, הינה זה בא. זה קרה לי כבר בעבר.. ועכשיו שוב.. הקטע הזה שאני פתאום מרגישה שאני די לבד. שכל מי שקראתי לו "חבר" כבר לא באמת חבר עבורי. לפעמים אני כל כך שונאת את עצמי על זה, אבל אני פשוט נפגעת בקלות. אני שמה לב לדברים שלא צריך לשים לב אלייהם..
אותם דברים שגורמים להרגיש "יש לי חרא חברים". אף אחד לא מושלם.. אבל כל כך מפריע לי. יצאתי אתמול. ולא היה לי כיף בכלל. לא רציתלי לצאת בכלל..אני אף פעם לא מקשיבה לעצמי. למה, אפשר לדעת?! כעסתי על ד' ומ' עוד מהצהריים, כשהן תכננו ללכת לשיעור תורה ואפילו לא חשבו להציע לי את זה. אח"כ ד' התקשרה, ונפגשנו כולנו ביחד. האקס של ד' בא, אז היא נתקעה איתו באיזה חור במשך שעה. מ' הלכה לסיבוב עם י' וחזרה אחריי 100 שנה, ש' נעלם לו איפשהו בנוף העמק, ונותרתי בלי החברים שלי. היה חרא. בפעם הבאה אנלא מקשיבה לאף אחד ונשארת בבית. עוד משו שהפריע לי.. שאלתי את ד' מה קרה עם האקס, והיא אמרה שכלום. התחמקה כזה.. ואח"כ ראיתי אותה מדברת על זה עם ש'. והפריע לי. מודה. למרות שלא אמור בכלל, כי תאכלס אני הוצאתי אותה מהקטגוריה "חברה" עוד לפני המון המון זמן. והיום באוואי של מ' היה כתוב:"ד' אני אוהבת אותך". כאילו היא שכחה שעד עכשיו היא נטשה אותנו לטובת החבר המטומטם שלה. איכס, נשבר לי. באמת שנשבר. בר היא היחידה שאני סומכת עלייה, היחידה שאני יודעת שבחיים לא תגרום לי להרגיש רע.
כולם פשוט דוחים אותי. הלוואי והייתי יכולה לעבור לעיר חדשה. עם כמה שאני מודעת לזה שאנשים צבועים יש בכל מקום, אני יודעת, ומאמינה לגמריי שאפשר למצוא חברים טובים. שילכו כולם להזדיין. חבל שיצאתי. חבל.
אנלא רוצה לצאת איתם יותר. אנלא רוצה. שונאת את כולם. ואולי בעוד חודש אני אחשוב אחרת. אבל זה המצב הנוכחי. וכאילו שזה לא מספיק, בפעם ה-1000, יש לי חרא הורים. מתי אני אתגייס כבר ה'? מתי??
עוד שבוע יש לי גדנ"ע, בבקשה שיעבור מהר. שבוע שלם בלי לסבול ת'הורים שלי. את האחות המניאקית שלא מפסיקה לסכסך ולהציק לי. ואת אחי הבכיין שלא מפסיק לבכות בשביל כל פאקינג דבר שהוא לא מקבל.
שבוע שלם בלי המורות שמתחילות לעצבן אותי עם הבחני פתע המזדיינים שלהן. כולם יושבים לי על השכל ודופקים לי עליו עם פטיש. אני שונאת כשאני בוכה מעצבים. אני מנסה לא לבכות, להיות חזקה. לא לגרום לזה להשפיע עליי. לא משנה כמה אבא יזיין לי ת'שכל על כמה שאני חרא ילדה, זה לא אמור להזיז לי. אחריי כל כך הרבה שנים? אויש נו באמת. כמה טיפשי מצידי לתת לו לעצבן אותי ככה. אני לוקחת נשימות ארוכות, מסתכל לנקודה אחת, ומנסה להרגיע את עצמי לפני שאתפוצץ מרוב כל מה שיש לי להגיד לו. ומעצבים, זולגות דמעות.
אני צריכה להיות אדישה בחיים האלה. לשים זין ולהיות אדישה.
הכי חשוב- זה רק עניין זמני. יום אחד הכל יסתדר. והיום הזה קרב ובא. יום חמישי קבלת תעודות. נראה מה כל ההשקעה שלי שווה. למה יש לי הרגשה שהממוצע שלי ירד?
חח שאלה טובה באמת. אין לי כוח להשקיע יותר, באמת שאין לי.
נשבר לי מהלימודים אז התחלתי לחשוב על דברים בכיוון אחר.. דברים שיהפכו את בצפר למקום כיף יותר להיות בו. כי ככה זה כשכל מה שהשקעת בו עד עכשיו זה הלימודים ועכשיו התפנה לך מקום לחשוב על משו אחר. אז לקחתי 3 חברות שיתנו תמיכה, והלכנו למנהל כדיי שיקשיב לרעיונות שלי:
1. דיג'יי לבצפר. פעם היה דיג'יי בבצפר, ועכשיו כבר לא. תלמיד שהיה מוותר על ההפסקות שלו לטובת תחביב. היה לו חדר משלו, שמשם הוא היה משמיע את המוזיקה לכל בצפר בהפסקות. מוזיקה זה דבר טוב. זה נותנת אווירה אחרת, מעלה חיוכים, ופשוט כיף. אז חשבתי על זה ועיצבן אותי שכבר אין את זה. הצעתי שנפרסם כרזות "מי יהיה הדיג'יי הבא של בצפר?" וכאלה. על זה המנהל אמר שזה רעיון מעולה, התחילו אפילו לקדם את זה, חח כניראה שחשבו על זה לפני אבל זה נתקע. אז התעקשתי שימשיכו עם זה וילכו עם זה עד הסוף.
2. רעיון שני הוא נשף. ברוב בתי ספר בארץ מתקיים נשף בנוסף למסיבת הסיום בסוף שנה. נשף זה דבר כזה מיוחד. ואני לא מבינה למה בבית הספר שלנו זה לא ככהS: אמרתי לו שזה יגבש, ושהרבה תלמידים יאהבו את הרעיון. יש לנו אולם ספורט לא רע בכלל, אפשר לקשט אותו לקראת הנשף. אני אישית שומעת את המילה "נשף" וישר עולה לי המילה "מגניב" בראש. אני מדמיינת בנים עם טוקסידו ובנות עם שמלות ערב יפיפיות וזה פאקינג כזה מגניב$#@ אני אעמוד על זה שבבצפר שלנו יהיה נשף מידי שנה. חובה! על זה הוא אמר:"רעיון מעולה! אני בעד."
3. הרעיון השלישי הוא לקחת כיתה, לשפץ אותה, לצבוע אותה בצבע שהו ל-א לבן, לשים כריות, פופים, שמיכות, ספות. וככה, במקום שתלמידים ישבו בחוץ בקור בהפסקות יהיה לנו מקום חמים ונעים לשבת בו. מקום ביתי כזה. מוזר שעדיין לא חשבו על הצרכים האלה של התלמידים. הוא אמר לי שכבר יש מקלט שנעשה בו שימוש דומה, אבל אני לא ידעתי עליו, ואם אני לא ידעתי עליוו, אף אחד לא ידע עליו. אז שאלתי אותו למה ילדים לא יודעים עליו ואז הוא לא יכול היה להתחמק וענה לי שהוא די שייך לפעיליות של החברה מ"אחריי". אמרתי לו שזה לא קשור ל"אחריי". הרעיון שלי נוגע למקום שיהיה של כולם. של חטיבה עליונה לפחות. כל החטיבה.
4. יום שישי- יום חופשי. ככה קראתי לזה. ללמוד ביום שישי- זה אין ברירה.. אבל אני חשבתי לכיוון של תלבושת. יום שישי הוא יום קצר, לפני שבת, והצעתי שביום הזה יהיה אפשר לבוא בלי חולצת בצפר. אבל אז הוא הזכיר לי למה הרעיון של חולצת בצפר צץ מלכתחילה.. הוא אמר שבמשך שנים קודמות היו על זה המון וויכחים.. בגלל ה"פער החברתי" בין התלמידים, רצו למנוע את זה שחלק מהתלמידים ילבשו בגדים יקרים וחלקם סחבות. אני כל כך מבינה ומדציקה, אבל זה לא שאני מחייבת את התלמידים לא לבוא עם חולצת בצפר בימי שישי.. אני רק רוצה שתהיה את אפשרות לא לבוא עם חולצת בצפר. מי שרוצה, שינצל אותה. בקשר לזה הוא אמר לי לפנות לוועד ההורים ולהציע את ההצעה..
5. רעיון חמישי ואחרון- יותר עיתוני בצפר! לא ייתכן שיצאו רק 2 עיתוני בצפר בממשך כל השנה=[ כאילו, למה?=/"כי אין תקציב.. יש רק לשניים..". זה כזה לא פייר. אם הייתי יודעת הייתי כותבת יותר. בעיתון שיצא לאור ביום חלוקת התעודות יופיעו רק 2 כתבות שהן רק שלי. כזה ביאוס. אלמד לקח ובעיתון הבא יהיה לפחות 5 כתבות שהן שלי!
אז כתגובה סופית, הוא אמר לי שהוא שמח לראות שאיכפת לנו מבצפר, ושהוא שמח שפנינו אליו. הוא אמר לנו שמרגע זה אנחנו חלק ממועצת תלמידיםXD ושמחר נדבר עם האחראית לכך. היא תוכל לקדם ולממש את הרעיונות שלי.
אז נקווה שהיא תעשה משו מעבר ללהגיד לנו שהרעיונות טובים, ואני כבר אעדכן אתכם בהמשך.
איזה עצבנית הייתי בתחילת הפוסט ואיזה שינוי יש עכשיו. אני צריכה לחשוב על דברים אחרים, דברים שעושים לי טוב. אז תמונה לסיום, תמונה שהצחיקה אותי מאוד. המקורית שם למעלה בתחילת הבלוג, למקרה שתרצו למצוא הבדליםXD
אני הולכת לישון. הלוואי שמחר יהיה לי יום טוב יותר.. לילה טוב ישרא, נערה מתבגרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
בגלל זה המרכאות הכפולות.. המורה מפחדת שניכשל אז היא מודיעה
