ובכן.. אז עכשיו, כשאני אחריי ארוחת ערב, אחריי שהשתנְתי סוף כל סוף ובמיוחד עכשיו- שנעים וכיף לי בתוך הפיג'מה
העבה והנעימה שלי, אני יכולה ליכתוב פוסט נורמאלי.
ממ. אני די תוהה איך להתחיל..
אוקיי אז ככה.. חזרתי מהמד"צים לא מיזמן. היה חרא. לא באו ילדים. גם הקבוצת בנים המעפנה שבאה ב3 פעולות אחרונות לא באו.
אולי זה כי היה להם יום הורים, אבל לדעתי, אם להיות ריאליסטים- זה כי לא בא להם.
הם פשוט באים מתי שבא להם. וזה חבל.
סתם חיכינו שם שעה. ואז החלטנו שצריך ליבנות פעולות.
פאקינג 4 פעולות מעצבנות.
לקחתי על עצמי החלטה לא מיזמן. להעלות את הביטחון העצמי שלי. הוא שואף ל...משו כמו...0?
ז"א.. הכל תלוי בחברה שאני נימצאת בה. כשאני עם החבר שלי, מן הסתם, אני מפגינה די הרבה ביטחון עצמי.
ז"א..כשיש לי משו לאמר, אני אומרת. ואם הוא אומר משו שלא מצא חן בעיניי, אני אומרת לו. כנ"ל לגביי החברות שלי.
עם מ' זה ככה, עם ב' זה ככה. באמת, אני הכי חופשייה שאפשר.
אני לומדת ריקוד. בחוג הריקוד שלי, אין לי חברות. הייתה אחת שעזבה לטובת חוג אחר. אז נישארתי שם לבד.
רוב הזמן אנחנו רק בנות חוץ מהמורֶה, אבל.. הבנות האלו. מדהים עד כמה קשה לי להתחבר אלייהן.
למעשה אני מכירה את כולן.
חלקן למדו איתי ביסודי, חלקן עוד איתי בכיתה, ובעצם כולן לומדות בבצפר שלי.
אתמול פשוט החלטתי לעשות את מה שאני אוהבת, בלי לידפוק חשבון יותר מדיי. בלי להתחשב בחברה בה אני נימצאת.
והרגשתי כל כך טוב עם עצמי.
כשחזרתי הבייתה ומיהרתי להתארגן ליומולדת של ל', גם שם הרגשתי טוב.
שמתי לב.. שליפעמים אני צריכה להתאים את עצמי לחברה בה אני נימצאת.
נכון שיש את כל האמירות האלה לגביי זה ש"תיהי כמו שאת,אל תשתני, ככה את וככה יקבלו אותך", אבל לא.
חשבתי שזה יכול להתאים לי, אבל באמת שלא.
כי אני חסרת ביטחון עצמי, ואני כן צריכה להשתנות. למה הגעתי למצב שאני צריכה לפחד מהתגובות שאני אקבל במידה ואני
אטען טענה כלשהי לעזאזל? למה?! לא! אני לא מסכימה עם זה. אני רוצה את כל הביטחון העצמי שהיה לי.
למרות שאנשים מסויימים מפריעים לי. הם מפריעים לי להחזיר אותו.
למשל..במד"צים, יש 2 סוגים של אנשים. אלה שתמיד אומרים מה שבא להם ופוגעים.
אלה שחושבים שמותר להם לעשות מה שבא להם,וזה-מה-יש.
הם לא דופקים חשבון. פאק אני כ"כ כועסת כשאני חושבת עלייהם. בעיקר 2 אנשים מסויימים. אני מתחילה לדמיין, איך אני
מכוונת אלייהם אקדח, והם עושים כל מה שאני אומרת להם.
ואני גם מסוגלת לדמיין [תאמינו או לא] איך אני יורה בהם כאשר הם מסרבים לעשות כדבריי. אבל זה רק סוג אחד של אנשים. אני עדיין לא יודעת איך להתמודד עם הזונות האלו, אבל אני אדע בקרוב. כי אני לא אוהבת להתעלם מדברים שמפריעים לי.
הסוג השני הם הילדים השקטים. שלא משנה מה יגידו עלייהם/להם הם פשוט ישתקו ויתעלמו.
לא, לאלאלאלאללאלא. זה כללל כך מרגיז אותי. ומה עוד יותר מרגיז אותי? שעם הזמן, הפכתי להיות אחת מהם. אני שונאת את העובדה הזו.
שונאת אותה. אז שוב, החלטתי שזה לא יקרה עוד. אני אהיה חזקה.
אני לא אשתוק, ואומר את מה שיש לי לומר. כמובן שאדע לומר את דבריי כראוי, ולא אתנהג כמו חבורת הבבונים האלו, אבל לא אשתוק עוד.
ומי שינסה להשתיק אותי, יוכל ליקפוץ לי(:
אסור לי להיות חלשה. כדיי להצליח בעולם הזה, ולהרגיש טוב עם עצמי, עליי להיות חזקה. אסור לי להפגין חולשות מסויימות.
אסור לי להראות שדברים מסויימים שנאמרו משפיעים עליי. אסור לי לתת למניאקים השתלטנים להשתלט כל הכל.
אני חזקה, והבבון הראשון שינסה למנוע ממני לומר דעות מסויימות, יחטוף על זה.
לפעמים אני מדמיינת לי בראשי, איזה מגניב זה אם תהיה לי חבורה שתפוצץ כל ערס שינסה להשתלט.
פאק, זה יהיה כל כךךךךךךךך כיף. אבל לצערי, זה רק בדמיון שלי. זה התפקיד של ה' לטפל בחארות האלו.
ועכשיו לנושא אחר, החבר שלי. אני כועסת עליו. אנחנו לא רואים אחד את השנייה בזמן האחרון, בקושי מתכתבים.
אוף אני כל כך כועסת עליו. עכשיו כשסוף סוף הוא יכול להיות על המחשב, הוא לא פה. הוא יצא עם החברים שלו.
ואני מתגעגעת. בנוסף לזה, לא נוכל להיפגש מחר. די באשמתי, אבל בכל זאת. הוא היה צריך לתאר לעצמו שהיה עליו להישאר בבית ולהתכתב איתי קצת=/ זה מדהים.
הוא אפילו לא חייל, ואנחנו בקושי ניפגשים. "נו אז לא ניפגשים השבוע, יש לך את כל החיים להיפגש איתו"
אמרה נ' בעלת החבר החייל. זה הרגיז אותי.
מאוד. אבל שתקתי.
היום הייתי עייפה ומצוברחת, וויתרתי.
היא כל כך שתלטנית. משתלטת על כל הפעולות שאנחנו צריכות לבנות במד"צים.
כשאני או ע' מנסות להציע משו, היא מתעלמת. אבל זה לא ישאר ככה.
בשבוע הבא, אני אגיע מחודשת בכוחות, ואני לא אתן לה להשתלט. אני גם שוקלת לומר לה את זה, להדגיש בפנייה שהיא משתלטת יותר מדיי,
וזה לא מתאים לי. לא לי ולא לע'.
אני כל כך אוהבת את השמיים. בלילה. אני הולכת לי, מביטה למעלה. הם כל כך יפים, כלכך מיוחדים. נותנים הרגשה של
פלא. הרגשה נקייה, טהורה. כל כך מיוחדת. כל כך כיף ללכת ברחובות בלילה, להביט בשמיים ולחשוב. לרוקן את המחשבות מהקופסה שאוגרת אותן.
שמתי לב.. תמיד אחריי יום שהולך לי כל כך טוב, מגיע היום הרע. היום המצוברח. היום המעצבן, המעיק. היום שאני כבר רוצה שיגמר. שאני לא יכולה ליסבול עוד. וזה היום הזהS:
אבל דיי. להיות אופטימית. מחר בבוקר אקום ליום חדש. עם חיוך גדול. גדול ורחבD:
נראלי שזהו להיום. אוהבת.3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
