פאק.. מכירים את זה ש..אתם פתאום בוכים..
גם ביגלל השיר העצוב, גם בגלל הסרטון ההוא שמראה כמה חזקה הייתה האהבה שלהם,
ובכל זאת, למרות הכל, הוא מת. הם לא היו ביחד בסוף..
או שהיא מתה והוא הצטרף אלייה...
או שהוא איכשהו הגיע לעתיד וראה איזה אבא בן זונה הוא היה, ואז כשהוא חוזר להווה, הוא מתקן את זה.
ובלב, זה עושה מעין הרגשה כזו.. או של שביעות רצון או של "אוף למה זה נגמר" או.."אוף, למה זה נגמר ככה".
סביר להניח שלא כל כך תבינו מה אני רוצה מכם..
אבל בכיתי איזה 3 פעמים היום, ביגלל סרט או סרטון או שיר..
ופאק, אני כזו רגישה><
אני יושבת לי פה בחדרי החשוך, עם הדלת והחלון הסגורים כמו שאני אוהבת.
וחושבת...מהי אהבה?
האם ניתן להגדיר את זה ביכלל?
היא הייתה עשירה נבונה, והוא נער עני ומלא שמחת חיים. מהר מאוד, התברר שזה כל מה שהיה צריך
כדיי שהשניים יתאהבו עד כאב אחד בשנייה.
אהבתם הייתה עצומה, כלכך עצומה עד כדיי כך שהשניים התרכזו רק אחד בשנייה מכל התחומים הקיימים בחיים.
אהבה כזו טהורה, אמיתית, חזקה ומלאת תשוקה לא הייתה עוד.
הם שכבו, ובשביל שנייהם הייתה זו הפעם הראשונה.
ביחד, עברו כל כך הרבה מכל דבר.
גם כשרבו, היא נהגה להכות אותו, והוא, הוא נהג לתפוס אותה ופשוט לנשק אותה. וגם כשבהתחלה,
הייתה מתנגדת, הוא לא היה מתייאש וממשיך. כי ידע שהיא תיפול לזרועותיו של אהובה היחיד.
אבל מה? האמא הכלבה החליטה להפריד בינהם, וכמעט הצליחה.
היא גרמה רק לניתוק. ולאחר זמן מה, כשאר גרמה האם לביתה לחשוב שאהובה שכח ממנה,
הנערה ניסתה לשכוח ממנו ועם הזמן מצאה לה ארוס מושלם. אבל מה? הוא חזר לראשה, והיא חזרה אליו.
הכל התברר ולבסוף, האהבה ניצחה.
בעתיד, חלתה הנערה הזקנה במחלת שכחה ונותר אהובה ממתין לרגע בו תזכר מי הוא.
"היומן". סרט טוב, באמת שסרט טוב.
הינה שיר יפה. http://www.youtube.com/watch?v=fjDojEOiMcE תקשיבו לו.
הלילה כל כך שלו, שזה מעורר בי צמרמורות.
עיניי נעצמות באיטיות, ולי נותר לומר: לילה טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
