אז קודם כל וווהווווווווווווווו אשכרה הצלחתי להכנס לבלוג שלי אחרי שנה שלא נגעתי בו.
כל הכבוד לכל העוסקים במלאכה כבר חשבתי שלא אזכה לכתוב פה יותר.
בתקופה האחרונה אני עוברת הרבה משברים וזה שני פוסטים שכתבתי על דף וורד והעתקתי לכאן כי כאן זה הבית.
בהמשך אכתוב פוסט על המעבר למרכז, מה עברתיכ בכל השנה האחרונה. עכשיו מה שהיה לי חשוב זה לפרוק את מה שאני עוברת.
כל המחשבות הפחדים הדאגות.. בשביל זה תמיד יש לי אותך בלוג יקר שלי.
וחזרת!!!!!!
עכשיו אני פחותת נסערת משהייתי כשכתבתי את הפוסט הראשון.
אבל בכל זאת,
תהנה.
12.06.2020
היי בלוג יקר שלי
לא כתבתי פה יותר מדי
זמן.
הוא חזר. הו חזר ביג
טיים לא סתם.. הוא אוכל אותי, מכרסם אותי
מבפנים.. לא נותן לי מרגוע
חשבתי שהכרתי את אהבת
חיי
הייתי בעננים
הייתי מאושרת באמת
בפעם הראשונה בחיים שלי
ואז הכל התפוצץ לי
בפרצוף
הוא ניפרד ממני
אמא שלו, אחותו,
הסביבה שלו - כולם ייעצו לו לסיים את זה
הוא לא מספיק חזק כדי
להבין מה טוב לא באמת והחליט לסיים את זה
אחרי שהבטיח לי עולם
ומלואו
אחרי שדבר איתי על
חתונה אחרי שנתן לי להתאהב בו
לא וויתר עליי ולא
הרפה עד שנתתי לו את הלב שלי במתנה
ועכשיו הוא מחזיר לי
אותו אבל.. מרוסק
ואז הוא הגיע
הדיכאון
אני לא רעבה
אני לא שמחה
אני צריכה להעמיד
פנים שאני אוהבת לחיות אבל האמת היא שלא
אני רוצה למות. אני
לא מבינה למה זה קורה לי.. למה לא יכולתי להכיר גבר נורמאלי הפעם
שיחבק אותי ולא יעזוב
לעולם.
אני מתוסכלת
אני שונאת את העולם
אני שונאת את עצמי.
איך הכל נהרס כל כך
מהר שמשהו יעזור לי.. העולם הזה גדול מדיי עליי.
14.06.2020
א' בא אליי בשישי.
הוא דאג לי. הוא ראה שאני בדיכאון ואני לא אוכלת. נזכרתי בארוחות שישי שלי בחמשת
החודשים האחרונים. כמעט כולן היו עם אליהו. או אצלו, או אצל ההורים שלי ואפילו
שנינו עשינו ארוחת שישי ביחד אצלי. בכל פעם שהוא בא הברקתי את הדירה, בישלתי דברים
חדשים. אפילו קוסקוס. הוא עשה לי קידוש, בירך על הלחם. קרא לי אשת חייל. זה היה
חלום שהתגשם מבחינתי. לא היינו צריכים אף אחד, רק אני והוא והשבת. קבלנו אותה
בברכה.
אבל השבת הזו, הייתה
קשה. בשונה משאר השבתות, הדיכאון אכל אותי. לא ניקיתי ולא בשלתי. לא נסעתי להורים
כדי לא להיות קרובה אליו. אבל הוא בא. לא כדי לחזור, אלא כדי לדאוג לי. סגר לנו
מסעדה יוונית אבל דאג להדגיש בפניי שהוא לא חוזר אליי. כי הוא לא בטוח ב100% שזה
מה שהוא רוצה. ואז הוא בא. חתיך כזה.. לבש את החולצה שבחרתי לו במסע הקניות האחרון
שלנו ביחד.
לרגע הכל נראה
וורוד.. לרגע חשבתי שהכל בסדר. הינה הוא בא עד אליי, למרות הפרצופים של אמא שלו
ושל אחותו. הוא בא. הוא הסתכל לי בטלפון לרגע ואני מיד לקחתי את שלו. תמיד סמכתי
עליו אבל ברגע שראיתי את מה שראיתי חשכו
עיניי.
ראיתי שהוא חיפש בנות
באינסטגרם. אחת מהן הייתה השטן. זו שנמרחה עליו מול הפרצוף שלי במסיבת בצ'אטה
שלקחתי אותו אלייה. ועוד אחת הייתה משהי חדשה, שד' חברו שלו מסתבר ניסה לסדר לו.
הוא נכנס אלייה לקיר, עשה לה פולואו וגם עשה לה לייק. באותו רגע פשוט לא האמנתי.
א' שלי? הצדיק שלי? זה שנאמן לי? ואוהב רק אותי? זה שאמר לי שבשנים הקרובות הוא
לא רואה את עצמו ממשיך הלאה בלעדיי? הוא???????????????
כן הוא. הלכתי לישון
עם דמעות בעיניים. לא ישנתי הרבה שעות, ב8 כבר התעוררתי. גיליתי בבוקר שהוא עשה
לשטן לייק גם לתמונה האחרונה שהיא העלתה. עומדת על הברכיים עם הבטן שלה בחוץ. לא
יכולה לתאר לך מה הרגשתי באותו רגע בלוג
יקר. היה לי דה ז'ה וו לרגע שגיליתי שג' בגד בי. גירשתי אותו צרחתי עליו בכיתי
כמו ילדה קטנה הרבצתי לו. שאלתי אותו למה? למה דווקא לה? הרי הוא יודע כמה כאב לי
שהיא נמרחה עליו והוא לא עשה כלום כדי לעצור את זה. הוא כל כך דאג שאני אעשה משהו
עם משהו עד כדי כך שהוא מיהר לעשות משהו בעצמו. אבל למה ככה? למה לפגוע בדיוק בדבר
שהכי יכאב לי? מה הוא חשב שלא אגלה?
בסוף הוא הלך. נעלב.
ואז הותקפתי תחושת אשמה. שגירשתי אותו. ניסיתי להתקשר שוב ושוב ושוב.
הוא סינן אותי . גם בוואאטסאפ גם בטלפונים. זה השפיל אותי ועדיין המשכתי לחייג. כי
רגציתי להתנצל. לא יכולתי לתת לזה להסתיים ברע. לא ככה. לא יכולה באמת לפגוע
בבנאדם שאני אוהבת. למרות שהוא פגע בי והוא פגע בי בול פגיעה. זה היה מעשה מאוד
דוחה. אבל בסדר. בסוף אחרי שהסברתי לו שאני עוד שניה מאשפזת את עצמי הוא ענה
"מה ??". בקרירות. לא הבנתי מאיפה זה בא.. הרי א' שלי בחיים לא
מתנהג אליי ככה. אז מסתבר שכן. הוא טוען שהוא נפגע מזה שהשפלתי אותו וגירשתי אותו מהבית שלי. ושלא היינו ביחד, שהוא
היה מתוסכל שיצאתי למסיבת בצ'אטה והוא דמיין את הגרוע מכל. בסוף השלמנו. והגענו
לאותה נקודה. פרודים אבל אוהבים. הצעתי הצעה. 4 ימים שבהם יהיה נתק מוחלט. אסור
לפגוע אחד בשני, אסור להתייעץ עם אנשים אחרים. כל אחד עם עצמו חושב האם הוא יכול
בלי האחר. ביום רביעי ב1000 בבוקר אנחנו נדבר וכל אחד יגיד מה הוא החליט. ואותה
החלטה - תהיה סופית. אין דבר כזה להיפרד ולהמשיך להגיד אני אוהב אותך.
היום היום הראשון. אני
סובלת. אני מתה לדבר איתו. הוא שלח לי הקלטה של שיר שהוא למד לנגן בגיטרה. הוא
זייף קצת אבל זה עדיין היה מושלם בעיניי. אמרתי לו שזה מושלם וביי. כי אסור לדבר.
אני כל כך מתגעגעת אליו... לשיחות שלו לנשיקות שלו ולחיבוקים שלו. לקול שלו לצחוק
שלו. למה אני ככה??? למה כשאני אוהבת אני אוהבת כל כךךךךךךךךךךך חזק שבא לי למות
מאהבה? מה לא בסדר איתי? אני צריכה אותו. המצב ביניים הזה לא טוב, וזה מה שהסברתי
לו. או הכל או כלום אני לא יכולה ככה. והאמת בלוג יקר שלי, שיש לי הרגשה לא טובה.
עשיתי רשימה של היתרונות והחסרונות שלו. יש לו חסרונות שאני לא יודעת איך אוכל
להתמודד איתם... ולחשוב שעד לפני 5 חודשים לא חשבתי שיש חסרונות בכלל...
אבל יש גם הרבה
יתרונות. ואם נעבוד קשה - נצליח. התשובה שלי היא כן. כן, אבל חייב לעבוד. וידעתי
שזו התשובה שלי עוד מהרע שהצעתי את ההצעה הזו. כי אני לא צריכה 4 ימים כדי להחליט
שאני רוצה אותו בחיים שלי. מספיקה לי שנייה. שנייה וידעתי שה-4 ימים האלה הם
בשבילו. כדי שיפסיק להייעץ עם כל העולם.. שישב עם עצמו שירגיש מה זה להיות בלעדיי.
אני מקווה ומתפללת לבורא עולם שגם הוא סובל כמו שאני סובלת כי אם לא - זה כל כך לא זה...
אני מרגישה שאני לא
יכולה בלעדיו מתה לשלוח לו הודעה ולהגיד לו שאני לא יכולה.
עריכה: באותה שנייה
שסיימתי לכתוב את המשפט הזה נשברתי והתקשרתי אליו. שמחתי לדעת שגם הוא התגעגע
אליי. אמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו ואני לא מבינה למה לא צריך לדבר אם אני רוצה
לעשות את זה. הוא אמר שזה בסדר גמור. המשכנו לשיחה אל תוך הלילה. אני עדיין שומעת
את הספקות בקול שלו.. שהוא עדיין נורא מבולבל. מתה שיגיע הרגע שהוא יגיד לי "ר אני לא עוזב אותך לא חשוב מה. את שלי ואת תישארי שלי לנצח אני עוזב את הבית
ואני רוצה שתעברי לגור איתי ונבנה את החיים שלנו ביחד".
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
