ובכן, כיפור עבר בצורה מושלמת, אם יש כזו משמעות בעולם הזה.
הצלחתי לצום עד הסוף, בפעם הראשונה בחיי. לא היה קשה במיוחד למען האמת.
בהתחלה, החלטתי להעביר את זמני כמתנחלת אצל ד'.
הריי מ' אף פעם לא יוצאת בימיי כיפור. בטענה שזה ישפיע על הצורך שלה לאכול/לישתות.
שיהיה.
קיצר, הגיעה השעה. השעה לשיחה שכ"כ חיכיתי לה.
בהתחלה, חיכיתי. זה די היה מייאש. חשבתי שהוא לא יגיע.
כל הפארק היה מלא.
עיניים רבות ננאצו בי, כאילו אני חייזר או משו. נאמ. מוזר.
בכל אופן, הוא הגיע.
4 שעות. בהתחלה היה קר בפנים, חם בחוץ.
אח"כ זה התהפך. היה קר מאוד בחוץ. והוא, היה חמים.
התקשיתי לגרום למצב להיות כמו שהוא היה באותו זמן.
אבל הצלחתי. הוא הפגין געגועים.
נאמ. ה"חברות" האלו, עיצבנו לגמריי. אז איחרתי בשעה, לא היה לי פלא להודיע. ולא שעון לדעת מה השעה.
לא אשמתי.
לא נורא, אם הוא היה יכול, הייתי נישארת עד הבוקר.
ד' הבריזה לי בחזור, עליתי לבד הבייתה.
הגעתי, והתכרבלתי בפוך שלי. היה זה רגע לו השתוקקתי כ"כ. נירדמתי.
קמתי, ב-12 נידמה לי. למה? כי אחי הקטן העיר אותיX_O
את הזמן העברתי בקריאת חוברות, ספרים ועיתונים. וכמה שיחות עם אחותי הקטנה. עד 4.
אז יצאתי עם אמא קצת. ואז הלכתי עם אחותי למ'.
היה שם אקשן, וצחוקים.
ב-5 וחצי הלכנו לבית הכנסת.
שמה העברנו את הזמן, עד לתקיעת השופר. ואז, רצנו הבייתה. לבשר לאמא שעוד 5 דקות, יהיה אפשר לאכולX_X
הזמן עבר. אכלתי. שתיתי. וללא ספק, אני מעריכה כעת את המזון הרבה יותר מקודם.
הצלחתי. יאיD:
יש אנשים שמפריע להם, שבנעל אחת של האולסטאר שלי השרוכים קשורים אחרת מהצורה בה הן קשורות בשנייה.
XD מגניב.
מתמטיקה, עברתי קבוצה. יחד עם כל א' מורחבת.
המופתניקים שהפרענו להם, יכולים לישמוח עכשיו. בסדר, שיהיה להם בכיף.
המטרה שלי היא להצליח. למען האמת, אני אסתפק גם ב4 יח"ל במתמטיקה. לא פחות. אבל אם אקבל מעל 80 בשאלון 005, מה טוב?
היום ניפגשתי עם סטודנטית די נחמדה. היא אחראית על תיאום הסטודנטים בין התלמידים של אקדמיה, לסטודנטים שיתגברו אותנו.
לכל תלמיד/ה יהיה/תהיה סטודנט/ית שתתגבר/יתגבר אותו/ה שעתיים בשבוע.
ביקשתי מתמטיקה ואנגלית. ואולי קצת כימיה בהמשך. היא רצתה לדעת על התחביבים שלי. כאילו שאיכפת לה>>
נאמ. היא טוענת שהמטרה היא ליגרום לי [או לכל תלמיד אחר מאקדמיה] להתנהג באופן "חופשי" עם הסטודנטית שהיא תתאים לי.
היא רוצה ליגרום לי להתנהג אל הסטודנטית, כמו אל חברה. לספר לה על הבעיות שלי והכלX_X
נה, בשביל זה יש לי אותך:P היא לא תיגנוב לך את התפקיד, מבטיחה.
אני מקווה שהיא לא תעצבן יותר מדיי. ושתעזור לי להגיע לציונים גבוהים, ולממש את מטרותיי הלימודיות.
הממ הממ. מה עוד...
הא.זה. כן. ליפעמים נידמה לי שאני פסיכית.
אני פשוט. פועלת, בלי לחשוב יותר מדיי על התוצאות.
או שאני דורשת משהו שאני לא נותת.
אסור שזה יקרה.
עליי להיות הגיונית.
ז"א, בקטע הזה.
הומ. אני חייבת לצטט קטע.
המורה-" שיעורי בית מכינים בבית!!!"
אני-" אבל הבצפר הוא הבית שלנו, או שככה אתם טוענים בדר"כ...."
המורה+התלמידים- צוחקיםXD
נאמ. בתאכלס, הם לא יכולים לתת דוגמאות כאלו:
"גם בבית אתה מקשקש על השולחן?!"
"גם בבית אתה זורק ת'אוכל על הריצפה?!?!"
בהן הם מדמים את בית הספר לבית שלנו באופן מצחיק, ולידרוש שנעשה שיעורי בית בביתXD
ז"א..הם יכולים. אבלאבל. לא פיירX_X
מחר יש לי בחן בביולוגיה. כ"כ אין לי כוח להתכונן. ניסיתי להסביר לה:"לאה, אבל תקשיבי! יש עיצומים, זה בלתי אפשרי.
בטלו לנו אפילו בחן במתמטיקה ביגלל זה!" אבל...
היא טוענת שזו תהיה עבודת כיתה-.-
כן כן, להגשה עם ציון. טיפשה.
בהצלחה לי.
מחרתיים סוכות, יאיי!!!!
חופששש33> כמה שאני אוהבת אותך.
יום שלישי הבא, אדע איזה קבוצות אדריך במד"צים. נקווה שהצוציקים לא יעשו יותר מדיי בעיותX_______X
הוו! ולסיום, הינה לו ציטוט, שהרג אותי מצחוק.
"את יודעת שיש מאמן כדורגל שקוראים לו דויד בלאט?"
תודה דני:)
תודה לך בלוג יקר, שהייתי פה בשבילי, ועזרת לי לעשות סדר במחשבותיי.
3>, נערה מתבגרת.
עריכה: זהו, החלטתי. זה לא יכול להימשך ככה. אני לא יכולה להיות אדם כזה מטומטם.
אני אחרת מהיום. אחרת. לגמריי. כשיחמיאו לי, אומר תודה ואשתוק.
הרי הכל זה לטובה. הכל.
אני מפסיקה להיות מזוייפת. אהיה שמחה? אשקף שימחה.
אהיה עצובה? ירגישו. אנלא מוכנה לזה יותר.
נימאס לי מהדיכאון המזורגג הזה.
נימאס.
רוצה דף חדש. רוצה להיות אחרת.
דיי לדיכאון.
אני הולכת להתמקד בלימודים, להצליח במשו שאני שולטת עליו.
מהיום, כשישאלו:"שחור או לבן?" אענה לבן. ואתכוון לזה.
בוהו, זה ניגמר.
אנשים טיפשים, תשמחו על היותכם בחיים, כי יום אחד זה יסתיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
