כאילו היינו צריכים בכלל עוד מבחנים לאהבה שלנו. לזוגיות שלנו.
כאילו לא עברנו מספיק מכשולים שיוכיחו.
החצי שנה הזאת הייתה רכבת הרים של עליות ומורדות.
מאושר עילאי שנכנס אלינו לחיים בבום, עד לתהום של עצב על מה שנלקח מאיתנו.
ועם כל זאת,
לא הייתי רוצה לעבור את זה עם אף אחד אחר.
לא אשקר לך ,כואב לי.
כואב לי שמשהו ככ תמים וטוב נעלם כאילו לא היה, נעלם לפני שבכלל היה.
אבל אני מסתכלת עליך, עלינו,
ואני מתמלאת בככ הרבה אושר,
העולם הזה יכול להיות ככ רע לפעמים,
רע ולא הוגן.
עולם שבו האנשים הרעים,התככנים,המניפולטיבים,מקבלים הכל.
אבל בעיניי,
העולם הוא יפהפה. הוא יפהפה כי בעולם הזה יש לי אותך.
יש לי את המחוייבות שלנו אחד כלפיי השני.
לעולם לא יהיו לי מספיק מילים כדי להודות לך על הכל,
כדי להצליח לתאר בכלל איך כבשת את כל כולי.
אני לא יודעת מה עשיתי שזכיתי בך.
אבל אני יודעת שאני אלחם לנצח כדי שתשאר לצדי.
ואני מבטיחה לך,
זו תקופה שתעבור
אנחנו נזכה לילדי הקשת שלנו.
אני אוהבת אותך בכל לבי אפי שלי. אוהב לנצח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
