היום אחרי 3 שעות שרבתי איתו בטלפון שהוא צריך להשתנות ולהיות ככה וככה ככה, התפרקתי, לא יכולתי יותר להמשיך לדבר, התחלתי לבכות שאני מותשת ומיואשת ואין לי כוח יותר, שאני מחבלת ואני כל הזמן אומרת מה לא בסדר, משתלטת על הזוגית הזו. שאני לא מסוגלת להפסיק עם זה. הוא לא הבין כל-כך והוא רק רצה שאני אפסיק לבכות, הוא לא כזה אדיש לבכי שלי בדרך כלל הוא פשוט אמר שזה עושה גם לו לבכות. 

אני לא משחררת, אני לא מסוגלת לשחרר ולתת לו להיות, אני בטוחה שהוא לא בסדר אם הוא לא מתנהג כמו הזוגיות באשלייה שתקועה לי במוח. אני לא נותנת לזה להיות אמיתי ולא מושלם. זה צריך להיות מושלם ככה הבטחתי, אם זה לא מושלם זה לא זה. ככה כולם אומרים. מה קורה אם הזוגיות היא לא הכי טובה? זה סוף העולם. אז במה אני אתעסק? מה יהיה הכי טוב עכשיו? מה יהיה הדגל? לאן החיים שלי ילכו? מה זה יהיה מעפן כמו אצל כולם? סתם כזה? 

מה אני אדבר על חבר שלי כמו על סתם? ככה בלי שום ריגוש? אהבה? כזה די רגיל וזהו? אני לא יהיה ואוו בכלום? אנחנו לא נייצג משהו? נהיה ואוו? 

לתת לו להיות זה לתת לו להיות סתם. לתת לו להיות בכלל לא קרוב למושלם. אז מה כולם עושים מזה כזה רעש?