מלחמה. 

זה היה וויז'ן נדיר לפצע של הלב שלי. 

וזה נגמר בדם. 

חרמנות שלא הצלחתי להכיל. פתיחת פצע ישן שלא הצלחתי להכיל. ענייני תחילת קשר שלא הצלחתי להשקיט. הפרידה מהאקס. 

הרגשתי שאני משתגעת. מאבדת את השפיות שלי. כלכך כלכך נסערת. התקפי חרדות ברצף,

ניסיתי איכשהו להחזיק הכל כי רציתי לשמור אותך. 

רק רציתי שתדבר איתי. שלפחות תחזיק לי את היד. 

הרגשתי שאני משתגעת מרגשות. חייבת לפרוק. וזה היה חג אז גם לא יכולתי להגיע לפסיכולוג שלי. 

רק רציתי שתדבר איתי. לשמוע את הקול שלך, שתחזיק אותי קצת... 

ולא התקשרת. ואני עוד רגע קפצתי מהגשר כבר. 

חשבתי שאתה בסדר עם השיגעון שלי. אז אמרתי שאני מרגישה רכבת הרים. חשבתי שתשלח לי חיבוק, תעזור לי לפרוק קצת. 

אבל זה לא מה שעשית. התרחקת. אמרת שאתה עייף והיית אדיש, בהודעות. 

אז כתבתי שאני מאוד רגישה. וזקוקה שהסביבה תהיה איתי כשקשה לי. שאני חווה דברים בעוצמות. וזה דבר מאוד הגיוני להגיד למישהו שהתחלת לצאת איתו. זה גם לא פעם ראשונה שאמרתי משהו כזה והגבת בסדר.  

ופתאום שברת אותי. 

כנראה נבהלת. 

אני הייתי כנה, הייתי פצועה כלכך, עוד רגע קפצתי מהגשר. 

ואתה הגבת את התגובה הכי איומה שאי פעם מישהו נתן לי. 

אני לא מאמינה שאמרת לי דבר כזה. לא מאמינה שמישהו בכלל מעז להוציא משהו כזה מהפה שלו. 

זה מעבר לנפגעתי ממך. זה מעבר להתאכזבתי מזה שזה לא יעבוד בינינו. 

תיקח נשק ותירה בי בראש זה יהיה פחות כואב. 

נגעת בפצע הכי כואב שלי, בנקודה הכי כואבת של הפצע

"אני כלכך לא רגיש, שזה כנראה יפריע לי באיזשהו שלב

זה לא נראה לי הגיוני לצפות שהסביבה ושאחרים ידאגו לנו 

זה כמו מה שאמרתי לך על הדיכאון של אח שלך, כל אחד צריך לדאוג לעצמו

יש לי מספיק את עצמי ועניינים משל עצמי שאני צריך לדאוג להם"

גם עכשיו כשאני קוראת את זה בא לי לזרוק עליך כסא ולשבור לך את הפרצוף. ועברה חצי שנה. 

פשוט הותרת אותי בהלם. אני לא מאמינה שאמרת דבר כזה.

זה כבר הרבה מעבר ל'זה לא מסתדר בינינו', ו'אתה לא מספיק מכיל אותי רגשית', זה ברמה אוניברסלית שאני לא מאמינה שמישהו הוציא משפטים כאלה מהפה שלו. זה כמו נאציזם. ועוד מולי!! מולי אתה אומר דבר כזה??!?!  

ברור שאני לא צריכה לצאת עם מישהו כזה. 

וברור שכואב לי שכל הטוב שהיה לנו ייגמר. 

אבל שומדבר מהמהלכים האלו זה לא המהלך שהיה צריך להתמודד מולו. 

הוא הותיר אותי בהלם עם מה שהוא אמר. הוא ירה לי כדור לתוך הראש. לשמוע דבר כזה ממישהו, ועוד במקום שהייתי בו באותו רגע. 

מה זה עשה לי לשמוע דבר כזה ממישהו? מה זה עשה לי אלוהים. 

אני חושבת על זה ואני רק בוכה בלי הפסקה, אני בכלל לא מצליחה להוציא מילים. ממש עכשיו.

בוכה מכעס, בוכה מעצב, בוכה מהלם. לא מאמינה שמישהו אמר לי דבר כזה. לא מאמינה. 

ואני בכלל לא מדברת על המלאך המכיל שהוא היה לפני... אני אפילו לא מדברת על הקצה השני שהוא היה בו. 

מה זה אומר לשמוע דבר כזה ממישהו? בעולם? שאומר ל-י דבר כזה? ועוד שהייתי בשיא המצוקה באותו רגע. 

כמה כעס. מה שהוצאתי עליך היה כלום לעומת מה שהרגשתי. נשבעת שגם עכשיו בא לי פשוט לירות בך. להכאיב לך כמו שהכאבת לי. 

להכאיב לך כמו כמה שזה כאב לשמוע דבר כזה כשאני עמדתי להתמוטט מהנפש שלי.. 

זה לא "תעזבי אותו פשוט" זה לא פשוט! לעזאזל זה הכאב, זה הכאב הנוראי הזה. כמה זה כואב. 

אז נכנסתי בו. כשעוד חמישים אחוז מהזעם נשאר בפנים. באותו רגע בכלל לא היה אכפת לי שזה נגמר בינינו, לא היה אכפת לי ממנו, לא היה אכפת לי מכלום, ה-נ-פ-ש  ש-ל-י נכנסה בו. הפצע שלי נכנס בו. 

פתאום אני מבינה שלא כעסתי עליו בגלל שהייתי בשוונג של כעס, הכעס שהוצאתי כמה ימים לפני על טל הסייקו. 

וגם לא בגלל שהייתי מוצפת. ונסערת. ועוד רגע התמוטטתי מרגשות. 

נכנסתי בו כי ההצהרות האלה מכעיסות אותי כלכך!!!! הנה, גם עכשיו. שאני בכלל שקטה ובטוב. גם עכשיו בא לי להרוג אותו. 

זה כבר לא נכות רגשית או חוסר אמפתיה. זה סוג של נאציזם. של לקחת נשק ולירות באנשים ברחוב ככה סתם. 

מקווה שעד היום יש לך טראומה מאיך שנכנסתי בך. כי כלכך הגיע לך.

כן סיימת בלהגיד שאני בריון ושהכאבתי לך ממש והשפלתי אותך כי אילצתי אותך להתנצל. 

אתה יכול להגיד שאני מפלצת הכל בסדר, זה מחמאה לגמרי,

כי זה אומר שהנפש שלי אשכרה הצליחה להבהיר לך כמה זה כאב כשפגעת בה. 

ולהכאיב לך אולי טיפה. 

-המשך יבוא, 3 בלילה-

נ.ב 

אביב שמח. תרתי משמע.