לא הייתי השבוע בעבודה וגם שבוע הבא אין, וזה לא עושה לי טוב

אני בלחץ מהמבחנים, ובלחץ אטומי לקבל ציונים גבוהים(העתיד המקצועי שלי תלוי בזה)

אני בלחץ של ראיונות עבודה ופחדים שאולי אני לא אמצא משהו שמתאים, וכל המעבר דירה שתכננתי לעשות תלוי בעבודה הזו

אני כל הזמן בורחת לאוכל וזה מחרפן אותי. מה גם שהשמנתי וזה לא כיף :\

בכללי יש אווירה כזו לא טובה. משהו במשברים שלי צץ החוצה אחרי שכבר די נכנס. 

ואני רק רוצה לדעת איך לעבור תקופות כאלה. לא להתפרק. לדעת איך לעבור את זה בלי להתפרק. 

אז למה הממוצע שלי בתואר נמוך? כי כל תקופת מבחנים אני בשבר נפשי וכלכך קשה לי שאני עושה רק כדי לסיים.

ויש לזה מחיר. ואני משלמת אותו. ואני גם לא מאשימה את עצמי, בין אם החינוך שלי גרם לזה או שהמשבר שעברתי לפני כמה שנים דפק אותי, משהו בהתמודדות שלי בחיים הוא קשה יותר, דווקא בדברים השגרתיים, קשה לי יותר. קשה. מרגיש שאין לי כלים. אין לי את החלק הזה בראש שאומר "כן מלחיץ, אבל יהיה בסדר" תמיד חרדה. תמיד. הלוואי ויום אחד זה כבר לא יהיה ככה. ולא כל התמודדות תהיה מלחמה. 

הפרעות באכילה. הפרעות במיניות. חוסר ביטחון. קשיים חברתיים. 

זה מה ששליטה מוגזמת בילדה שלכם יצרה,

הורים יקרים שלי.

אה כן וגם זה שאתם אטומים רגשית. 

איך אחי הצעיר אמר? הם דפקו אותנו אבל לא עד הסוף, מה שמאפשר לנו לראות את זה מהצד ולנסות לתקן. 

עריכה:

דיברתי איתך על זה שאני עצורה מינית וזה שיחרר אותי קצת, וגם היה נורא כיף לראות את התגובה הפיזית שלך לזה. 

היה לי ממש כיף לחבק אותך. זה פתח משהו אצלנו. רק שישאר טוב

חוסר יוזמה זה אחד הפחדים הכי גדולים שלי. 

המכשול מספר אחד בדרך לחיות. 

בדרך להיות מאושר. ולממש את החיים.

וחבר שלי מסתמן ככזה