מהי אמנות?

לקחתי חלק מנושא רחב ממה שאני לומדת בקורס אסתטיקה: מבוא פילוסופי.

זה נקרא גם "פילוסופיה של האמנות". מסופר על 2 יצירות אמנות שקשורות במלחמה ואיך הם מתקשרים מבחינה פילוסופית אחת לשנייה. מעניין מאוד.

הציורים הם:

פבלו פיקאסו, גרניקה1937, שמן על בד, מרכז האמנות על שם סופיה, מדריד.

פרנסיסקו גויה, ירי השלושה במאי 1808, 1814, מוזיאון פראדו, מדריד

מאמר ו'- אמת וייצוג

רוזלינג הרסטהאוס

גומבריך מביא רעיון מהפואטיקה של אריסטו.

השאלה היא מדוע בני אדם נהנים להתבונן בייצוגים מדויקים?

אריסטו עונה שהתבוננות זו היא אחד מסוגי ההנאה שבני אדם מפיקים מלמידה.

גומבריך לעומת זאת, עורך עמדה אחרת.

הוא אומר שייתכן שההתרגשות מן הלימוד נובעת לא מזיהוי העולם בציורים, אלא מזיהוי יסודות ציוריים בעולם. בציורים שלהם בוראים האמנים את חזון העולם שלהם, אולם אנו מגלים בהתרגשות בעולם המוכר הלא- מצויר שלנו היבטים שלא זיהינו עד כה.

אמנים, אפילו הריאליסטים ביותר, אינם מעתיקים סתם את המציאות אלא בוראים אותה.

יתר על כך, אמנים מסוגלים גם לגלות, במודע או שלא במודע, מה הם חושבים על דברים באמצעות מה שהם מציגים ואיך שהם מציגים. באופן זה יכול האמן לנו לחשוב אחרת ובגלל ההסתמכות על דבר זה(תלות הדדית) של הפרשנות והקליטה, הדבר עשוי להביא אותנו לידי כך שנראה אחרת.

ציורים "ייצוגים" רבים באמנות המערבית מעולם לא התכוונו להעתיק את המציאות, מן הסיבה הפשוטה שהם ייצגו בני אדם ואירועים שהאמנים לא ראו ולא יכלו לראות.

אפילו בציורי דיוקן או בציורים אחרים של בני אדם "שכביכול העותקו מן המציאות" הועמדו כדמויות באופן מסוים, בסביבה מסוימת, ובצירוף אביזרים מסוימים(או בלעדיהם). כך מעוצב רעיון או מחשבה לגבי העתיד הרצוי(חזון) עוד קודם שמעתיקים אותה.

זאת ועוד האופן שבו האמנות החזותית מסוגלת ליצור דימוי של מציאות המשתלט עלינו בגלל החיות הרבה שלו.

"מאז שהתחלתי לחשוב על דברים כאלה, היה ברור לי שמלחמה היא דבר נורא, ושזוהי עובדה וכי המילים "המלחמה היא נוראה" יש להן כוח מסוים: הן מתקשרות לסבל, דם, כאב ואובדן. אבל המילים "תהילה צבאית" "כבוד" ו"אומץ" יש להן כוח דומה: הן מתקשרות לסבל, דם, כאב ואובדן שנושאים אותם בגבורה."

"יש לפחות שתי דרכים לחשוב על מלחמה או "לראות" מלחמה. אבל אז ביקרתי במדריד וראיתי את ציורי המלחמה של גויה(ירי השלושה במאי) וגם את גרניקה של פיקאסו, נוצר בי דימוי חי של "המלחמה הנוראה" והוא שולט בי מאז. כעת שאני מתבוננת בציורים שמייצגים את המלחמה כמפוארת, או כשאני קוראת שירים, רומנים, או מחזות על תהילת קרב, או על כבוד ואומץ המתגלים במלחמה, תמיד עולים במחשבותי ציוריהם של גויה ופיקאסו"

"עובדה היא כי מלחמה היא נוראה וכי תהילת קרב, הכבוד והאומץ אינם אלא אחיזת עיניים(וכי אמנות הציור מסוגלת ללמד אותנו עובדה זו על אדוות המציאות). אני לא מצהירה כי "הדרך הנכונה להבין את ציורי המלחמה של גויה ואת גרניקה של פיקאסו היא לראותם בתור ציורים המבטאים את הרעיון שמלחמה היא נוראה, שתהילת קרב, כבוד ואומץ הם תעתועי דמיון."

"אני לא מסכימה עם עובדה זו. אמנות חזותית עשויה ליצור בנו דימויי מציאות שליטים(דומיננטים) הקובעים כיצד הם הדברים, ואינני מתכוונת רק להיבט החזותי של הדברים, אלא למהותם של הדברים, כפי שהם בממשות ובחיים."

לסיכום-

מן החקירה שלנו על אודות ייצוג בציורים ראוי ללמוד את הלקח הזה: התשובה של פיקאסו כוללת את שתי המשמעויות כאחד.

ציורים משנים את אופן ראייתנו את העולם. ציורים הם חלק מהעולן, ולכן ציורים גם משנים את ראייתנו את הציורים.

מקורות מידע:

אוסווילד הנפלינג, אסתטיקה: מבוא פילוסופי(עמוד 260-264) בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, קלאוזר 16 רמת אביב