מהי אמנות?

מקורות מידע:

אוסווילד הנפלינג, אסתטיקה: מבוא פילוסופי(עמוד 318-322) בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, קלאוזר 16 רמת אביב

סיכום במילים שלי על נושא מאוד מעניין שבחרתי בנושא פורנוגרפיה(פורנו, "סרט כחול") זהו חלק מקורס שאני לומדת כעת.

ההוגים שמיוחסים לנושא זה הוא סר ברנארד ארתור אוון ויליאמס (באנגלית: Bernard Arthur Owen Williams

והוא גם הוציא סרט לאור על נושא זה של פורנוגרפיה ואם אתם רוצים אתם יכולים לראות אותו וגם לקרוא מה אני כותבת כאן.

הנה הסרטון למי שרוצה לראות:

https://www.c-span.org/video/?150164-1/meese-pornography-commission-report

סיכום מאמר ז': אמנות, חברה ומוסר

מאת טום סורל

מעורבות חברתית וחובת האיפוק

ישנה שאלה ששואלת היא האם למיין(לסווג) יצירת אמנות נתונה כפורנוגרפיה לשמה או כאמנות ארוטית יכולה להוביל לדיון באחריותו החברתית של האמן בדיוק כמו שאלות על דת ופוליטיקה.

עולה דיון עדכני ומתוחכם מבחינה פילוסופית בפורנוגרפיה, שמביא בחשבון גם את תוצאת המחקר על השפעותיה הפסיכולוגיות ואת ההשלכות של מרכיבה בבריטניה, מופיע בדיון וחשבון הוועדה שדנה בפורנוגרפיה ובצנזורה על סרטים שבראשה עומד הפילוסוף ויליאמס:

B. whilliams: obscinity and film censorchip 1981

דו"ח ויליאמס אינו עוסק בשאלה האם אמן מבטל מחויבות מוסרית או חברתית כאשר יצירתו פוגעת ברגשות, אבל הוא עוסק בשאלות הקרובות:

האם פגיעתה של פורנוגרפיה היא בבחינת נזק?

האם זהו נזק מן הסוג המצדיק לאסור אותה בחוק? הוא דן גם בשאלה אם לחומר פורנוגרפי יכול להיות ערך אמנותי ואם יש הבדל בין חומר פורנוגרפי לחומר אירוטי.

האם חומר מיני גלוי מרחיק לכת עד כדי מטרד, פוגע או מזיק, האם מוצדק לטעון שהאמן לא היה צריך ליצור את היצירה, או שיש להרחיק אותה מעיני הציבור?

כשאנו דנים בשאלה זו, הגיוני לפתוח באימוץ הסבר המונח "פורנוגרפיה" כפי שניתן בדו"ח ויליאמס ובהערה מן הדו"ח על ערכם האסתטי של רוב החומרים הפורנוגרפיים המצויים בשוק.

לפי דו"ח ויליאמס, המונח "פורנוגרפיה":

"חל תמיד על ספר שיר, ציור, תצלום סרט... כפי שאנחנו מבינים את המונח וכמעט כל אחד מבין אותו, ייצוג פורנוגרפי משלב שני מאפיינים: יש לו תפקיד או כוונה מסוימת לעורר את הקהל מבחינה מינית ויש לו תוכן מסוים:

הוא כולל ייצוג מפורש של חומר מיני ואיברים, תנוחות, פעילות ועוד. כדי להיות פורנוגרפית על היצירה הן למלא את התפקיד הזה והן לכלול תוכן כזה."

ויליאמס טוען גם ש:

"הז'אנר הפורנוגרפי המובהק, הכולל כמעט רק ייצוג פורנוגרפי של פעילות מינית, לעיתים קרובות מורכבת למדי. אין עלילה, אין דמויות, אין מוטיבציה למעט זו הקשורה לפעילות המינית וכל זאת על רקע מעורפל, הכולל בדרך כלל את המנגנון השגרתי:

טירה רחוקה עמוסה בחפצי מותרות, משרתים ועוד."

בגלל שהסרט או הספר חסרים לחלוטין עלילה, גיבורים ועוד, אז יומרתם להיקרא אמנות או להיות בעלי ערך אמנותי היא זניחה.

כמובן, צריך להבחין בין פורנוגרפיה טיפוסית ובין ספרים וסרטים שאינם רק פורנוגרפיים אבל בעיקרם הם כאלה ובין ספרים וסרטים הכוללים חומר פורנוגרפי, אך בעיקרם אינם כאלה.

האם העובדה שהיצירה פוגעת ברגשות בשל תוכנה המיני מעידה שהפקת הסרט, כתיבת הרומן ועוד הייתה מעשה רע מבחינה מוסרית?

לפעמים העלבון אינו מוצדק ולכן העובדה שפעילות מסוימת גורמת לסלידה או לכעס, אין לה תמיד משמעות מוסרית.

ואולם, כאשר מטרת הייצוג של המין היא עוררות מינית, אז יש טעמים טובים לחשוב שהעלבון מוצדק.

דו"ח ויליאמס: טענה נוספת היא שפורנוגרפיה=

"פורנוגרפיה עוברת את הגבול בין הפרטי ובין הציבורי מאחר שהיא חושפת, באמצעות תצלום למשל, איזו פעולה מינית שהצנעה יפה לה והופכת אותה עניין למציצנות. משום שספר תמונות או הצגת סרט הם בעצם דבר מה ציבורי, הרי הם משליכים אל רשות הציבור את העולם הפרטי- הפרטי מבחינתם של המשתתפים בפעילות מינית."

פורנוגרפיה ונזק לנשים

לאחר בדיקה קפדנית של ראיות מסוגים שונים הגיעה הוועדה למסקנה שבמקרה הטוב יש רק סיבות קלושות להאמין שפורנוגרפיה הייתה גירוי לביצוע מעשי אלימות מינית באנגליה ובווילס בשנות השישים והשבעים.

התברר שהתקופות שבהן גדלה זמינות הפורנוגרפיה, לפי הנחת החוקרים, לא הקבילו לתקופות שבהן עלה שיעור מקרי האונס והתקופה המינית הרשומים.

נראה ששיעורי מקרי האונס והתקופה המינית גדל במהירות לפני הפורנוגרפיה הפכה לזמינה בקנה מידה רחב.

יתר על כך, שיעור ההתרבות של מקרי האונס והתקופה המינית היה נמוך יותר משיעור צמיחת הפשע בכלל.

לפי הדו"ח, ייתכן שמקרי האונס והתקיפה המדווחים היו רק חלק קטן ממקרי האונס והתקיפה שהתרחשו בפועל.

האם ישנו נימוק להגביל או לאסור פורנוגרפיה אם אינה גורמת לאלימות גופנית של ממש נגד נשים?

האם מוצדק להטיל איסור או הגבלה חמורה על פורנוגרפיה משום שהיא משפילה נשים בהתייחסותה אליהן כאל אובייקטים מיניים?

אם אפשר להבחין בין פורנוגרפיה לבין חומר מיני חושפני שמטרתו לגרום לגירוי מיני, אבל מציג בדדרך שוויונית גברים ונשים ואין בו כל רמז לאלימות, יש המשייכים חומר מהסוג האחרון לקטגוריה של חומר אירוטי קביל ולא פורנוגרפיה.

הבחנה דומה עורכים לפעמים בין פורנוגרפיה שבאה לספר רק את המיניות הגברית, לבין פורנוגרפיה המכירה בעובדה שגם נשים יכולות ליהנות מפורנוגרפיה. אין ספר שחלק גדול מהחומר הפורנוגרפי, אולי רובו ככולו, מציג נשים כנועות, שכל תפקידן הוא לספק תשוקה גברית, לפעמים בהתלהבות לא סבירה.

בכל זאת יש כדי לספק נימוק משכנע מדוע להגביל את רוב החומר הפורנוגרפי המופק בפועל.

אבל השאלה האם יחס השפלה כלפי נשים הוא חלק מהותי של הפורנוגרפיה נשארת פתוחה, וכך גם השאלה כיצד צריכות פמיניסטיות להתייחס לספרות ארוטית הנוצרת בידי נשים.