מיהו ואן גוך?

ואן גוך הוא אמן שאני מאוד התחברתי אליו. אני אוהבת אותו גם בגלל סיפור חייו המעניין וגם בגלל שהוא מצייר בצורה מאוד מיוחדת ושונה מאוד של אותה תקופה. הוא לא היה מקובל בחברה ואנשים לא אהבו את היצירות שלו והוא מכר רק ציור אחד כל ימי חייו. הוא בטח לא מתאר לעצמו את ההצלחה שקרתה לו כמה שנים רבות אחרי מותו. אי אפשר לשכוח את הסיפור הידוע עליו שהוא חתך לעצמו את האוזן. הוא רב עם חברו הצייר גוגן בנוגע לציורים שלו, מתוך שיגעון הוא ניסה לאיים עליו עם סכין ובסופו של דבר חתך לעצמו את האוזן ושלח אותו לאהובתו שהייתה יצאנית. ויש ציור מפורסם שלו "דיוקן עצמי עם אוזן חבושה" שרוב מי שלמד אמנות בטוח מכיר. אחרי החיתוך באוזן הוא אושפז בבית חולים לחולי נפש/ חולי רוח.

רציתי לקבץ כאן כל מיני ציטוטים מספרים עתיקים שמצאתי על ואן גוך.

מידע כללי ובהמשך הפוסט תראו גם סרטונים עליו וציורים מפורסמים שלו עם ניתוח.

וינסנט ואן גוך נולד ב30 במרס 1853 בגרוט זונדרט שבהולנד.

"סיפור חייו הוא סיפור עם לב רחק, המלא וגדוש אהבה וצער. אהבתו לא הייתה חיבה רגילה, לא אהדה ולא עניין של טעם אסתטי, כי אם אהבה במובן העמוק יותר, אהבה שיסודה בחסד ויחס דתי עמוד לבני אדם ולעצמים. כאן נעוץ שורש חייו ואמנותו. אהבה זו הוליכה את ואן גוך להקרבה עצמית ולבזבוז ישותו. חייו היו ויתור מתמיד על קיומו, וציוריו לא היו אלא האמצעי הנאות ביותר להעניק את עצמו לזולתו, האמצעי האחד שגילה לאחר נסיונות מרובים ורבים.”

"חייו של ואן גוך היו חיים טטראגיים במלוא מובנה של מילה זו. רק אדם אחד הבינו, אהבו וסייע בידו:ף אחיו תיאו, שהיה צעיד ממנו בארבע שנים. תיאו עבד לצידו גם ברגעיו הקשים ביותר, הוא נחמו ביאושו, חיפש לו דרכים חדשות לצאת ממועקתו ועדדו בעבודתו היוצרת. תיאו הקריב למענו את כספו וקיבל על עצמו בסבלנות את כל תהפוכות אופיו הקשה והמתלבט של אחיו הבכור, למרות שראה כיצד וינסנסט הולך והורס את עצמו. הוא אהב את וינסנט ורחש לו אמונה והערצה, גם בשעה שוינסנט טפח על פניו מעמקיי סבלו: “אתה יכול לתת לי כסף, אך אינך יכול לתת לי אישה וילדים" .”

באמצעות הציור ביטא ואן גוך את הזדהותו עם הטבע ונקודת המוצא בתהליך של יצירתו הייתה התבוננות ממושכת בטבע. שאיפתו הייתה לחשוף את האמת הפנימית שקיימת, לדעתו, מאחורי הרובד הגלוי לעין.

וינסנט ואן גוך, בית קפה לילי מבפנים, 1888, שמן

Vincent Van Goch, night cafe in arles, interior, oil

(לקוח מתוך תמונה מספר 8 עמוד 17 מתוך הספר : “אמנות בעידן הטכנולוגי, יחידות 8,7, האוניברסיטה הפתוחה" )

ואן גוך כתב על אודות תמונה זו:

"בתמונה זו ניסיתי לתאר את התשוקות הנוראיות של האנושות באמצעות האדום והירוק. החדר אדום כדם וצהוב כהה, עם שולחן ביליארד ירוק בתווך. בכל מקום יש התנגשות והתנגדות של הירוקים והאדומים, הזרים ביותר זה לזה, ושל סגול וכחול בדמויות הנוודים הקטנים, הנמים בחדר הריק והיגע... מעילו הלבן של בעל המקום, הניצב על המשמר בפינת כבשן זו, הופך לצהוב לימון או לירוק בהיר. אין זה הצבע המקומי הנכון לפי החוקים הטבעיים של אשליית העין, אך זהו צבע המרמז על התרגשות כלשהי של מזג נלהב.” ובמכתב אחר הוא מוסיף: “ ניסיתי להראות שבית קפה הוא מקום שבו אדם עלול להרוס את עצמו, להשתגע, או לבצע מעשי פשע"

"בית הקפה היה נושא אהוב על האמנים האימפרסיוניסטים. אך ואן גוך אינו מביא עמו תיאור מלבב האופייני לאימפרסיוניסטים, אלא מביע ביקורת, הסתייגות ודעה שלילית על איכות המקום ועל הניכור של השתיינים העושים בו עד לשעות הקטנות של הלילה. האמן משתמש בעיקרון הצבעים המשלימים, שהרי ירוק ואדום הם משלימים, אך שלא כאימפרסיוניסטים, הוא מבליט דווקא את הדיסוננס הצבעוני שהם יוצרים, במטרה להקנות לתמונה אווירה של התנגשות.”

סרטונים מעניינים על ואן גוך:

סרטון מצחיק על ואן גוך מתוך הפרסומת בישראל(מצחיק חובה לראות!)

סרטון מצחיק נוסף בעברית על ואן גוך(סרטון קומי)

סרטון שמתאים לילדים על ואן גוך:

סרטון מרתק על הציורים שלו שמופיעים בתלת ממד ובקרוב יצא על כך גם סרט -

מידע מעניין נוסף על ואן גוך:

כתבה מעניינת על ואן גוך עם ציור נוסף שגילו עליו(מצאו את הציור ב2016)-

https://e.walla.co.il/item/3009176

מקורות מידע:

"וינסנט ואן גוך חמישים תמונות בצבעים, הוצאת פיידון, תל אביב, 1965”

"אמנות בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה הפתוחה, 1981”

האמנות הגותית

תחילתו של הסגנון הגותי באדריכלות של המאה ה12, בשיא של ימי הבינים, מתי שאירופה הניחה מאחוריה את זיכרון חשכת ימי הביניים ונכנסה לתקופה חדשה וזוהרת של שגשוג וביטחון.

באותו הזמן, כלומר במאה ה12, נפתח שלב מפואר חדש בהיטוריה של הנצרות וכך הייתה התקופה לבניית קתדרלות חדשות ומרהיבות כמו בעיר שארט, ריימס ואמיין שבצפון צרפת.

סרטון קצר וקליל על מהי אדריכלות גותית:

קתדרלת שארטר:

קתדרלת שָארְטְר, או בשמה המלא קתדרלת נוטרדאם ("גברתנו") דה שארטר (בצרפתית: Cathédrale Notre-Dame de Chartres

סרטון קצר על הקתדרלה:

קתדרלה ריימס:

Notre-Dame de Reims 

סרטון על הקתדרלה

(אתם לא חייבים לצפות בכולו)-

קתדרלת אמיין

Cathédrale Notre-Dame d'Amiens

סרטון על הקתדרלה:

האיטלקים היו הראשונים שהשתמשו במונח "גותי" כשם גנאי לאמנות שנוצרה בתקופת הרנסנס המאחור אבל היה לה אופי של ימי הביניים. המילה התייחסה אל "העבר הברברי" ובפרט אל הגותים עם צפוני, גרמאני, מן הזמנים הקדומים, אשר צבאותיו פלשו לאיטליה והחריבו את רומא בשנת 410 לפנה"ס.

זאת ועוד, האדריכלות הגותית נתפסה כנחותה בהשוואה לאדריכלות הרנסנס, שהתאפיינה בהחייאתה של האמנות הקלאסית.

בסופו של דבר, איבדה המילה "גותי" את משמעותה כשם גנאי ואומצה כמונח כוללני המתאר את הסגנון החדש של אדריכלות ושל אמנות שהופיע אחרי התקופה הרומנסקית ולפני הרנסנס.

התכונה הבולטת ביותר בציור הגותי- בניגוד לסגנון הרומנסקי ולסגנון הביזנטי(את הסגנונות האלה אפרט בפוסט נפרד אם מישהו סקרן לדעת) היא הנטורליזם הבולט שלו.

ציור גותי לדוגמה שבחרתי הוא-

"סימונה מרטיני, המלאך והבשורה, 1333”

לקוח מתוך הספר סיפורו של הציור, עמוד 50 תמונה 58

סצנה זו ביצירה "סימונה מרטיני, המלאך והבשורה" היא של מריה שמתבשרת על ידי המלאך שהיא עומדת ללדת את בנו של אלוהים(ישו). היא נראית נרתעת מרגע זה וכמעט נחרדת, היא לובשת כולה כחול שצבע זה מסמל את גן העדן והמלאך הוא הבזק מסנוור של צבע מוזהב.

ניתוח שלי ליצירה זו:

ביצירה זו רואים שתי דמויות מרכזיות ועוד דמויות של ציפורים/אנשים בחלק העליון של היצירה איפה שהקשת האמצעית. למלאך יש מסביב לראשו הילה יותר גדולה וזוהרת מאשר למריה לדעתי. רואים כאן אקספרסיוניזם כלומר הבעתיות רבה בפנים שלהם אבל אין אינדיבידואליזם בדמויות כי הן נראות דומות מאוד אחת לשנייה ואין ייחודיות ביניהן. הבגד של המלאך מתעופף הצידה לצד שמאל של היצירה ויש לו כנפיים צבעוניות מרשימות. אין יותר מדי נפח ביצירה, היצירה נראית שטוחה קצת. אי אפשר להתעלם מהפרחים במרכז היצירה ומהעלים המסתוריים שהמלאך מחזיק והכתר לראשו. כמובן יש שני עמודים/ כותרות דקות מאוד שמחזיקות את המסגרת של היצירה המוזהבת. מריה מצד ימין מחזיקה ספר בצבע אדום ונשענת על שידה כלשהי עם ציורים גיאומטריים. הציור נטורליסטי אבל גם מופשט. כלומר נטורליסטי כי הוא מנסה לתאר רגע ומופשט כי יש כאן המון סמלים שהיצירה מנסה להביע כמו למשל האטריבוטים של הבגד שמריה לובשת ואף אם מסתכלים קרוב רואים גם כיתוב יווני במרכז היצירה בצבע זהוב בהיר.

(אם יש לכם משהו להוסיף על היצירה אשמח לקרוא)

פיסול גותי:

"הבתולה עם העולל ישו של ז'אן ד'ארבה", פריז, 1319 בקירוב, ציפוי כסף ואמייל

לקוח מתוך הספר של האוניברסיטה הפתוחה "אמנות ימי הבביניים באירופה ובביזנטיון" כרך ב עמוד 265, תמונה מספר 46

ניתוח היצירה במילים שלי:

יצירה זו "הבתולה עם העולל ישו של ז'אן ד'ארבה" היא פיסול מציפוי כסף ואמייל. יצירה זו היא מונומנטאלית(כלומר גדולה מאוד) ומרשימה למדי. הצבעים של הפסל הזה הוא זהב כסוף בוהק מאוד וזוהר, ניתן לראות כאן נטורליזם רב ואף ריאליזם כי הפיסול הזה נראה קרוב למציאות.

יש נפח בפיסול זה וניתן לראות זאת דרך הקפלים של הבגדים שלה שנראים מאוד מציאותיים והגיוניים. אבל אין כאן ריאליזם מדויק מכיוון שהפרופורציות של הפיסול לא מדויקות. כלומר נראה שהראש שלה קטן יחסית לגוף שלה. היא נראית גבוהה מדי והדמות של ישו גם מאד קטן יחסית אליה בצורה לא הגיונית.

הדמות של פסל זה הוא של מריה הבתולה והיא מחזיקה משהו לא ברור מסוים עם ציור של פרח כלשהו גם מזהב(מי שינחש מה היא מחזיקה יקבל כמה נקודות)

היא עומדת יציבה על המשטח שגם נמצא מזהב. יש לה כתובת על הפיסול איפה שהיא עומדת והכתב הוא ביוונית. גם מתחת לאיפה שהיא עומדת יש עוד דמויות שונות וסצנות שונות.

 (אם יש למישהו עוד מידע להוסיף על היצירה אשמח לקרוא)

את האדריכלות הגותית אפרט בפוסט הבא כי לדעתי אתם צריכים לדעת ידע קודם מהו הרומנסק ומהי האדריכלות הרומנסקית לפני שנעבור הלאה!

כאן זה רק על קצה המזלג. 

מקורות מידע:

ונדי בקט, סיפורו של הציור- המדריך הבסיסי לתולדות הציור המערבי, “חד ארצי" הוצאה לאור, שנת 1999

מתי מאיר, אמנות ימי הביניים באירופה ובביזנטיון, כרך ב, האוניברסיטה הפתוחה 2017

שאילתא:

The Virgin with Jesus Christ and the Deity of Jean de Bra and Silver Enamel

Cathédrale Notre-Dame de Chartres

Notre-Dame de Reims 

Cathédrale Notre-Dame d'Amiens

מהי אמנות גותית

Simone Martini and Lippo Memmi - The Annunciation and Two Saints

שלום לכולם

די נעלמתי מכאן כי הייתי עסוקה בלימודים וגם כי הייתי בטוחה שסגרו את ישראבלוג,

אבל אני רואה שעדיין לא סגרו את ישראבלוג ואני מקווה מאוד שלא יסגרו.

אני רוצה להמשיך לעדכן כאן כי יש לי נושאים מעניינים באמנות ומדעי הרוח להוסיף כאן מכל הידע שצברתי מהאוניברסיטה הפתוחה ומהסקרנות האישית שלי.

לא חסרים לי ספרים בחדר האישי שלי שאני יכולה לצוטט משם כמה דברים קטנים, להוסיף את המילים שלי והדעות שלי ואף למצוא תמונות וסרטונים כפי שעשיתי בפוסטים שונים כאן. 

השאלה היא האם להמשיך לכתוב כאן?

האם מישהו יודע אם לא סוגרים את ישראבלוג יותר?

מתי נדע תשובה?

שמעתי שיש מאמצים להחזיר את ישראבלוג.

מה אתם אומרים לחזור בכל זאת או לא?

אני דואגת שימחקו לי שוב את הבלוג. כי חבל עבדתי קשה כאן... 

אשמח לתגובות במהרה