הגיגיו וחייו של אדם

כבר כמה שנים שיש לי מנוי סטודנטים לתיאטרון בית לסין. אני הולך לשלוש הצגות בשנה, ובד"כ ההצגות הן כאלה שאני מגדיר כבינוניות או בינוניות ומטה (והיו כאלו שהגדרתי גרועות ממש). אני מחדש את המנוי כל פעם גם כי הוא ממש זול, וגם כי אני (כמו בהרבה תחומים בחיים) מחפש את הפנינה שתצוץ בים של בינוניות.

היום הייתי ב"הבנאליות של האהבה" של סביון ליברכט. זו הפנינה בים של הבינוניות. ממליץ לכולם בחום.