הגיגיו וחייו של אדם

פוסט שמביא קטעים מפסק-הדין:

http://dorawrites.com/omg/

מתוך הדיון:

"כ.ה. דרורי: מר… [הנאשם] שמעת, כמו שהיא נעלבה בעניין הזה שהתייחסת אליה וכל זה, האם אתה רוצה להגיד לה דבר שהוא מאוד חשוב, לי לפחות, שכל מה שעשית שם בכלל לא קשור להיותה אתיופית, או לזה שאתה מתייחס מלמעלה למטה לעבר אתיופים. לכן, היא בתחושה שהיא, לכן היא השתמשה בביטוי חמור מאוד. אני מעט מאוד שמעתי אנשים שאומרים: 'התייחסו אלי כמו אל כלב'. זה תחושה מאוד קשה שלה, ועל זה אני חושב שאתה צריך לדבר איתה מלבך, ולהגיד לה מה באמת, איך אתה מתייחס אליה, איך אתה רואה אותה בתור בנאדם, תגיד לה, אתה, ביוזמתך, מה שאתה רוצה להגיד.

הנאשם: גב'… [המתלוננת] אני חס וחלילה הנחיתות הזאת של העניין של גזע זה לא קשור. אני לוקח את כל האשמה עלי. אני כבר הקדמתי, היה לי יום גרוע, וזה שאת היית באותו מקום זה מקרי לחלוטין, [...] מבחינתי, את היית מקרית לחלוטין באותו מקום, ובלי שום קשר למראה, ובלי שום קשר למה שאת מתארת וזה. את זה תוציאי מהלב שלך, כי אני כאדם דתי, התורה מחייבת לקרב את האנשים הזרים, לקרב את האנשים שהם לא רגילים. אם זה דוגמא קיצונית של יתום, אלמנה, כל אדם שיש לו משקע. על אחת כמה וכמה, שאת, ברוך השם, רגילה לחלוטין. אני לא מבין למה את מרגישה שיש לך איזשהו זהות . ברוך השם אתם נורמאליים ורגילים בחברה הישראלית . זה טעות שאני לא יודע למה היא השתרשה לך. אבל זה, היום הזה אני לוקח את כל האשמה על הכתפיים, על הכתפיים הצרות שלי. בשבילי אותו יום היה יום שחור מבחינתי."

הקטע הזה מזכיר לי את המערכון הבא של החמישייה הקאמרית (שימו לב: מי שמסתכל מוזמן לא להסתכל על הכותרת שמהווה ספויילר רציני! המשיכו לקרוא את הפוסט רק לאחר הצפייה בקטע)

http://www.youtube.com/watch?v=4W4mQOpmeno

הקטע המצויין הזה, שבו הבעל מכה את אשתו בלי קשר לדעתה הפוליטית, נראה כמו הומור שחור במיוחד. אבל בקטע המדהים שמובא למעלה, הרי זה מה שהאברך (שלא נזקף לו רישום פלילי!) אומר- שהוא דרס את הקופאית היקרה והשאיר אותה לדמם ללא קשר לצבע עורה. ואם לא הייתה מועלית מועמדותו של השופט דרורי לבית-המשפט העליון, לא היינו שומעים על זה...

אגב, הגזענות נגד האתיופית (אם אכן הייתה כזו) נראית לי שולית; הסלחנות האיומה כלפי מעשה תקיפה ברברי שאמור לזכות את מבצעו בכמה וכמה שנים מאחורי סורג ובריח- זו הבעיה כאן.  הסלחנות הזו הייתה מחפירה בין אם הייתה מבוססת על כתבי הרמב"ם ובין אם על כתבי מרקס, צ'ה גווארה או דודו טופז.