הגיגיו וחייו של אדם

"קופסה שחורה" של עמוס עוז- קראתי את הספר בתיכון, ובימים האחרונים קראתי אותו שוב. הספר פחות הרשים אותי ממה שזכרתי מהתיכון, אבל הדינמיקה בין אילנה לבין שני בעליה עדיין הצליחה לעניין ולרגש אותי מעט, גם אם תובנות של ממש לא גיבשתי. אני זוכר שכשהייתי נער שמאלן למדי ומתעניין מאוד בפוליטיקה, התרשמתי מכך שהדמות החיובית ביותר במשולש (אני מתעלם מהנער בועז ומהאחות רחל, ובוודאי מעוה"ד מאנפרד) היא של מישל סומו איש הימין הקיצוני. בעוד אלק ואילנה הם ים של סתירות מהלכות ומעין חתירה להיות אומללים ככל האפשר, מישל הוא אדם עם משנת-ערכים סדורה (אני לא טוען שאני מזדהה עם כולה; אני לא. אבל לפחות עם חלקה כן, ובכל מקרה היא סדורה), שבסה"כ נוטה להסתכל על החיים בצורה חיובית, ואפילו כשהוא מביע את דעותיו המדיניות יוצרו עוז מציג אותן בצורה חיובית למדי. זה מרתק כשזה מגיע ממנו, לא?