הגיגיו וחייו של אדם

שאלתי מרצה שלי, פרופסור וותיק מאוד שכתב ה-מ-ו-ן ספרים ומאמרים, אם הוא תמיד היה גרפומן כזה שכותב בצרורות. הוא אמר לי שלא, שבצעירותו היה לו קשה לכתוב. שאלתי אותו מה הפתרון, מה הביאנו עד הלום, והוא ענה לי: תרגול, הרבה תרגול. שנייה לפני שנפרדנו שאלתי אותו: "תרגול? זה מה שיש לך לומר לי? אתה בטוח שאין איזה מסטיק-לעיסה שגורם לכתיבה נמרצת ובטוחה?" הוא צחק.

אני עוד זוכר כמה שקסמה לי מחשבתו של דקארט בפעם הראשונה שקראתי אותה בגיל 14-15. יכול להיות שיותר מהטיעונים שלו נגד הספקנות או דברים אחרים (ההוכחות לקיום האל הרגיזו אותי כבר באותו זמן) קסם לי הדואליזם שלו בין הגוף והנפש. אני בן קרוב ל26 ועדיין אני צריך להזכיר לעצמי כל הזמן כמה שהדואליזם הזה מגוחך ופסול. כמה שכוח פיזי מקרין על כוח מנטאלי (שכלי/נפשי) ולהיפך.