הגיגיו וחייו של אדם

היום הראשון לשנה ד' הגיע- שנה שבה יש לי רק קורס אחד, וחוץ ממנו אשתדל לחלק אותה בין שהייה בספרייה לצורך קריאה והרחבת-דעת לקראת מ.א, לבין פעולות חוץ-אקדמיות שונות, שאין לי רצון לפרט עליהן כרגע. הפוסט שכתבתי ביום האחרון של שנה ג' היה בסימן של מצ-רוח אפרורי, ואילו היום אני מרגיש הרבה יותר טוב. הסיבה העיקרית: קבלת ציון 88 בעבודה קטנה שכשהגשתי אותה התחושה שלי הייתה מזופתת ביותר (זו לא העבודה הגדולה והמושקעת שעבדתי עליה זמן רב). מצאתי את עצמי מקווה ל80.

העניין הוא שהעבודה באמת הייתה לא טובה במיוחד לטעמי, ואני חושב שהמרצה נפל בפח המריחה הרטורית הנאה שלי וגם הביבליוגרפיה הארוכה והמרשימה שנתתי לו; אז לכאורה אני לא אמור להרגיש טוב במיוחד עם עצמי. אבל קודם כל, הציון היה חשוב לממוצע שלי; ודבר שני, אני מגיע להכרה שככל הנראה היכולת למריחה רטורית נאה- גם אם היא לא סגולה גדולה מדי בחיים- היא גם משהו. אני לא יודע אם בדברים הללו אני מצביע על שינוי לרעה או לטובה שעובר עליי, אבל זו התובנה שלי.