הגיגיו וחייו של אדם

[זהו פוסט שמביע מחשבה לא מושלמת, אבל שהקוראים ירגישו חופשיים להגיב בכל זאת]

את המשפט הנ"ל אמר מרצה שעוסק בהיסטוריה אינטלקטואלית. זו הייתה הסיבה שבגללה הוא מתעכב על פרטים ביוגרפיים ו"חברתיים" שונים באשר לפילוסוף מסויים במקום לגשת לבדיקת הפילוסופיה שלו לגופה. בסופו של דבר הוא כן הגיע לבדיקה עניינית יותר, אבל היחס בין בדיקת החברה ("ההוויה") לתפיסת הכותב ("ההכרה") היה בערך 1:1.

אני לא אוהב את היחס הזה, ואני לא מאמין שהסיבה לו היא שאני לומד היסטוריה ולא פילוסופיה. אני מאמין שהסיבה לו שאנו חיים בעולם בו השיח החברתי ("הוויתי") נחשב לסוג של אקסיומה, וברור לרוב המרצים שצריך לדון בו לפחות כמו שדנים בחלק ההכרתי.