הגיגיו וחייו של אדם

בשבועיים האחרונים שמעתי משלושה אנשים שונים- בנפרד- שהמילה "זין" החלה לשמש כמלה נרדפת לאבר-מין בישיבות. הסיבה לכך הייתה הרצון למנוע את השימוש במילה הגסה "זרג". שלושת האנשים שסיפרו לי את זה לא מכירים האחד את השני, ולפחות שניים מהם סיפרו לי את זה בטון של "מה, אתה לא יודע?", כאילו מדובר בסיפור שידוע כבר שנים רבות. רק כשהשלישי סיפר לי על זה קלטתי שמשהו מוזר קורה כאן, ושאלתי אותו איפה הוא שמע על זה, והוא אמר שהוא לא זוכר.

אז אני לא חובב X files גדול באופי שלי, ואני לא חושב שהממשלה השתילה לאנשים שדרים בתוך החלומות שלהם. אבל כמו כל מיני בדיחות שפתאום נולדות והופכות לפופולריות, גם סיפורים שפתאום רצים והופכים למכת מדינה הם תופעה מסקרנת למדי. אם אחד מקוראי הבלוג יודע על מקור ברור לסיפור הזה (בין אם הסיפור נכון בין אם לאו- לא ממש מעניין אותי), הוא מוזמן לשתף אותי.

הקפיטריה של גילמן, היום הראשון של חופשת הסמסטר, אני מגיע לקחת קפה והולך לקופה (מרחק מטרים ספורים מדוכן הקפה) לשלם. האיש של התשלום לא נמצא שם, ואז אני רואה שהוא מתעסק עם משהו בדוכן הקפה ושואל אותו: אתה בא? הוא עונה- "אם יש לך את הסכום המדוייק, פשוט תשאיר שם". אוקיי. זה מה שאני עושה.

אולי אני טועה, אבל יש משהו יפה בסוג הזה של יחס-אמון מהסוג הזה. אולי משהו שבכל זאת מאפיין בניין של סטודנטים ממדעי-הרוח? קשה לי להאמין שכאלה דברים קורים יותר מדי היום.