הדעה ההתחלתית שלי ביחס לחטיפת גלעד שליט הייתה שאסור בשום פנים ואופן לשחרר תמורתו את כמות האסירים שנהוג לשחרר בד"כ תמורת חיילים חטופים- ואפילו לא קרוב לכך. שראש הממשלה צריך להתייצב ולהודיע בקול ברור ובעברית ברורה שלעולם לא ישוחררו יותר מX אסירים תמורת גלעד שליט ולעמוד בזה. מכירים את נוסח "read my lips" שמנהיגים כבר לא מעיזים להשמיע כי הם עלולים לשנות את דעתם ולצאת שקרנים? אז אולמרט צריך לעשות את זה, וגם לעמוד בזה.
ואת זה אני כותב למרות שאני חושב שהסיכויים שגלעד שליט ייאלץ לשלם בחייו את המחיר הם גבוהים; ואם אדם קרוב אליי היה נחטף, הייתי מוכן לשחרור מיליון אסירים כדי שהוא ישוחרר. אבל השיקול צריך להיות רחב יותר מזה, והמוות של שליט, כשלאחר המוות יבוצע מבצע צבאי רחב-היקף וברברי כנגד ראשי החמאס, ואולמרט יקום ויודיע בצורה לא-אפולוגטית מה יקרה בפעם הבאה למי שישים את ידיו על חייל ישראלי, יציל רבים בעתיד.
אבל- האם זה מה שיקרה? האם באמת יש לנו מנהיגים- אולמרט, נתניהו, ברק- שהם מספיק חזקים כדי להתמיד בתגובה כזאת גם אחרי שגלעד שליט ימות? האם האזרחים מספיק חזקים בשביל להבין את משמעות העניין ולא להיסחף אחרי מצעד הדמעות (המוצדק לחלוטין, כי הרי מדובר בקורבן נורא) ולתקוף את הממשלה על שלא נכנעה לחמאס?
אני לא מאמין. ממש לא.
ואם זה המצב- אז למה לגמור את החיים של ילד טוב וחביב, שנשלח ע"י מדינת ישראל? למה? איך אמר אתמול שליט בהוראת החמאס, שמבין את הדינמיקה הפנימית אצלנו- אני לא סוחר סמים. אם העסקה המטומטמת והגרועה שבמהלכה שוחררו 400 אסירים תמורת אזרח שפעל על דעתו ושלוש גופות התקיימה, אמנם זה לא אומר שצריך לעשות עסקאות גרועות אחרות, אבל ה"תחושה" שיש כאן של חוסר-צדק משווע תחלחל בכל מקרה ולא תאפשר קיום עקרונות צודקים לאורך זמן.
אז למה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
