הגיגיו וחייו של אדם

אתמול הייתי בהרצאה. המרצה ניסה להסביר מדוע אנחנו חיים ב"דמוקרטיה ניאו-ליברלית", המתנהלת לפי תפיסתו של אהרון ברק וחברי קבוצת "הכל שפיט", שביצעה הפיכה מוחלטת ממסורת הדמוקרטיה הליברלית של לוק ומונטסקייה, בכך שהיא מקדשת את זכות היחיד ולא את רצון הרוב. בצורה מעניינת ההצגה הזו, שאפשר להגדירה ניאו-שמרנית, דווקא גרמה לי להיזכר במעלות הרבות של גישת ברק לעומת המצב הקודם. לא נראה לי שזה מה שהמרצה (שנתן כמה שמות-תואר נלווים לברק נוסח "גורו") רצה.

בכל מקרה, כאשר הוא ציין שאף הוגה ליברלי קלאסי לא דיבר על "זכות היחיד", שאלתי אותו "ומה עם לוק?". הוא ענה לי בביטחון שגם לוק לא אמר את זה, ושלוק דיבר על "זכויות הרוב" באמנה חברתית. הוא גם הזכיר את העובדה שלוק הדיר קבוצות שלמות וגדולות מהסובלנות הדתית לה הטיף.

אחרי שהוא אמר את זה, השתתקתי, ונזכרתי במאמר הזה:  http://forums.ort.org.il/scripts/showsm.asp?which_forum=178&mess=2123330&paint_str=%F7%E5%EC

(1500 מילה זה מאמר, לא?) המאמר הציג את מה שהמרצה אמר, בליווי השאלה אם לוק אכן התכוון לדבריו, או שמא התאים עצמו ל"רוח הזמן" כמו שכה רבים עושים. זו שאלה ראויה מאוד לדיון, אבל הנקודה היא שכשדנים בפילוסופיה פוליטית גרידא צריך להביט במה שהוא אמר, ולוק אכן לא דיבר בצורה ברורה על זכויות היחיד.

את הקלישאה שלוק כן דיבר על זכויות היחיד שמעתי לא מעט בחיים האקדמיים. האם הקלישאה חלחלה אליי עד כדי כך ששכחתי מה שכתבתי עליו בעבר?

המסקנה שלי: שווה לקרוא ולהיזכר בדברים שעשיתי בעבר. ואולי יש עוד כמה מסקנות על המידה בה כל אדם עלול להיכנע לקלישאות חברתיות בכלל, וחברתיות-"אינטלקטואליות" בפרט.