הידיעה על השעייתו של קית' אולברמן מרשת MSNBC הצליחה להוציא אותי מתרדמת הכתיבה בבלוג שלי. יש משהו מגוחך להפליא בהשעייה, בהינתן המונולוגים של אולברמן- שהדבר האחרון שאפשר להאשים אותו זה שהוא מסתיר את השיוך האידיאולוגי שלו. אולברמן, אולי התועמלן הכי בוטה שראיתי מימיי, מושעה על כך שממש הוציא מכספו האישי כדי לתרום למטרות שהוא מאמין בהן וזועק אותן מדי יום. כאילו שההשפעה של דברי התעמולה שלו על מאות אלפי(?) הצופים שיש לרשת פחות משמעותית מכמה אלפי דולרים שהוא תרם מכספו הפרטי.
אגב, שלא תהיה אי-הבנה: אני לא מסכים עם רוב דבריו של אולברמן ואף רואה אותם כמגוחכים, אבל אין לי שום בעיה עם התועמלנות שלו, בעיקר כשהיא כה בוטה וברורה לצופה. אני לא מאמין בדברים כמו "מסמך נקדי" של רשות השידור, שמכתיב איזון כפוי בשידורים, למרות שמבחינת עניין לצופה יש ערך באנשים כמו ביל מאהר (מהצד של אולברמן) או ביל אוריילי (מהצד הנגדי) שממש טורחים להתעמת עם יריבים פוליטיים בתוכניות שלהם. הסיבה לאיזון צריכה להיות העניין לצופה, ולא "נייטראליות עיתונאית" מזויפת. רשת שלא מקפידה על נייטראליות מזויפת שכזו בוודאי לא צריכה להשעות מישהו שמביע את התעמולה הזו רק כי הוא "שם את כספו איפה שהפה שלו" (באנגלית זה נשמע ה-ר-ב-ה יותר טוב).
יש כאן גם את מימד האירוניה.כשהייתה פסיקה של ביהמ"ש העליון בארה"ב שהקלה על ההגבלות בתרומות פוליטיות, אולברמן נשא את
המונולוג הנרגש הזה. לדעתו, הניסיון להפוך תרומות כלכליות למותרות ולא-מוגבלות תחת התיקון הראשון יגרום לדיקטטורה של התאגידים. עומדת מאחורי הטענה הזו התפיסה שכסף הוא כלי מזוהם יותר כדי להביע עמדות ורעיונות מכלים אחרים, ולסוגים כאלו של דעות התייחסה איין ראנד בנאום הכסף של פרנסיסקו דאנקוניה ב"מרד הנפילים". זו גם התפיסה שיכולה להפוך תרומה כספית- להבדיל ממאות מונולוגים- לא לגיטימית ועילה להשעיית עיתונאי. קית' אולברמן מושעה בגלל סוג התפיסה המעוותת שהוא מעודד. יש משהו משעשע באירוניה הזאת. אבל זה לא גורם לי לסגת מההתנגדות לעיקרון, גם כשהוא מיושם כלפי אחד התומכים בו.
בקיצור: החזירו את קית' אולברמן! אם לא, אתחיל לכתוב כאן פוסטים התומכים באינדיבידואליזם!
(או שלא. או שתחזירו ואני בכל זאת אכתוב, מי יודע?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
