הגיגיו וחייו של אדם

שמעתי עכשיו ראיון עם נינו אבסדזה, שאמורה להחליף את הנגבי בכנסת, והיא אמרה שהיא עוד לא חושבת בכלל על זה שהיא נכנסת, והיא בעיקר המומה על העונש הכבד וכואבת את כאבו של צחי, ואז אמרה משהו בסגנון "אני חושבת שכל המדינה עצובה עכשיו וכואבת את כאבו".

ואני חשבתי על הכותרת:
הנגבי בחוץ-ישראל כואבת ובוכה
שיר לקלון- דקות לפני השסע*
(הכוונה לשסע העמוק שנוצר בחברה, כי כידוע רק הנגבי יכול היה לאחד בין הליכוד לקדימה וכך להביא שלום וביטחון לכל עם ישראל)

*אם הרפרנס לא ברור למישהו וזה מספיק מעניין אותו, שישאל.

עוד לא החלטתי אם הטור של יאיר לפיד מהיום הוא ציניות לשמה- "יאללה, הרי בכל מקרה מניפולציות פסיכולוגיות תקשורתיות קובעות את הכל, אז שמתנגדים עסקת שליט יעזבו את הציבור מהטיעונים השכלתניים שלהם". או פחדנות- "אני מתנגד לעסקה אבל אמאל'ה, אני לא יכול לכתוב את זה בצורה גלויה, יטרפו אותי".

או שמא הוא מביע התנגדות לעסקת שליט אך מתנסח בצורה סיבובית ומסורבלת מדי? אותי לפעמים מאשימים שאני כותב בצורה סיבובית ומסורבלת מדי. יאיר לפיד לא אשם בכך בדרך-כלל, הבחור יודע לכתוב. אבל אולי הפעם.

"אל תתחילו שוב עם הטיעונים המעייפים על הטרוריסטים שיחזרו עכשיו לרחובות, על הדם על הידיים של אלו שישתחררו בעסקה. זו ארץ רוויה בדם. אם תחפשו תמצאו דם על ידיו של כל אחד מאיתנו. כולנו, במעשה או במחדל, תרמנו את חלקנו לסכסוך הדמים הזה."

(אמנון לוי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3809659,00.html)

אני מבקש להבהיר שבדקתי מקודם את הידיים שלי טוב-טוב, ואפילו טיפה של של דם אין על הידיים שלי. אני לא יכול לומר שום דבר על אמנון לוי בהקשר הזה, אין לי מושג אם יש דם על הידיים שלו; אבל אם חס וחלילה הוא או בני-משפחתו ייחטפו או יירצחו על-ידי אחד ממשוחררי העסקה, אני חושב שמן הראוי יהיה להזכיר את הדברים שהוא כתב כאן. דברים כ"כ בוטים ומודעים לעצמם מחייבים נשיאה בתוצאות במקרה הצורך. וכולי תקווה שלא כך יקרה.

-

כמובן שיש כאן גם אלמנט בולט של החטא הקדמון: כולנו חוטאים ולכן רוצחי ילדים שמקבלים פרס זה לא דבר כ"כ נורא. מעין גרסה בוטה להפליא של קולקטיביזם מוסרי תיאורטי ומשמעותו בחיים הפרקטיים.