הגיגיו וחייו של אדם

"אל תתחילו שוב עם הטיעונים המעייפים על הטרוריסטים שיחזרו עכשיו לרחובות, על הדם על הידיים של אלו שישתחררו בעסקה. זו ארץ רוויה בדם. אם תחפשו תמצאו דם על ידיו של כל אחד מאיתנו. כולנו, במעשה או במחדל, תרמנו את חלקנו לסכסוך הדמים הזה."

(אמנון לוי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3809659,00.html)

אני מבקש להבהיר שבדקתי מקודם את הידיים שלי טוב-טוב, ואפילו טיפה של של דם אין על הידיים שלי. אני לא יכול לומר שום דבר על אמנון לוי בהקשר הזה, אין לי מושג אם יש דם על הידיים שלו; אבל אם חס וחלילה הוא או בני-משפחתו ייחטפו או יירצחו על-ידי אחד ממשוחררי העסקה, אני חושב שמן הראוי יהיה להזכיר את הדברים שהוא כתב כאן. דברים כ"כ בוטים ומודעים לעצמם מחייבים נשיאה בתוצאות במקרה הצורך. וכולי תקווה שלא כך יקרה.

-

כמובן שיש כאן גם אלמנט בולט של החטא הקדמון: כולנו חוטאים ולכן רוצחי ילדים שמקבלים פרס זה לא דבר כ"כ נורא. מעין גרסה בוטה להפליא של קולקטיביזם מוסרי תיאורטי ומשמעותו בחיים הפרקטיים. 

בפוסט שלפני-האחרון כתבתי, בהערת-שוליים, שבארי גולדווטר גילה לדעתי אומץ רב בהתנגדותו לחוק זכויות האזרח של 1964; הוא היה אחד מעשרים ושבעה שעשו כן- ואחד משישה סנאטורים "צפוניים" (כלומר כאלו שאינם בדרום המובהק).

אף אחד לא אמר לי או כתב לי משהו בנושא, אבל החלטתי שכדאי להבהיר כאלה דברים ולא להשאיר אותם פתוחים לפרשנות. ובכן, ההתנגדות של גולדווטר לחוק, לפי מה שיצא לי לקרוא בנושא, הייתה תוצאה של התנגדותו להרחבת הסמכות הפדרלית ולכניסתה הן למדינות והן להחלטות של בעלי קניין פרטי באשר לנעשה בקניינם.

החוק המוצע התערב בזכות הקניין בצורה בוטה: הוא אסר על בעל עסק לסרב לשרת לקוח מטעמי גזע. סירוב לשרת לקוח עקב גזעו (או מינו) הוא מתועב בעיניי; בכלל, גזענות היא תופעה מתועבת. אני אינדיבידואליסט, ומקווה שכל מי שיש לו הבנה מהו אינדיבידואליזם יידע מדוע אינני יכול להיות גזען.

זה לא אומר שאני תומך בזכות המדינה להתערב בהחלטה של בעל הרכוש הפרטי. שוב, זו היתה גם הסיבה של גולדווטר. יכול להיות שהוא גם חשב על היכולת שלו לזכות בקולות מדינות הדרום, שהיו בדרך-כלל דמוקרטיות עד אותה תקופה, אבל זה כבר עניין שלו. אני לא מאמין שזו הייתה הסיבה שלו (בעיקר בהתחשב בדעות שהוא הביע בשנות-פעילותו הארוכות לאחר הבחירות).

עקב כל זאת, אני חושב שגולדווטר הראה אומץ גדול בהצבעה כנגד הצעת-חוק שהוצגה כהצעה כנגד הגזענות, והשתמע שמי שמתנגד לה תומך בגזענות. אני לא יודע מה אני הייתי מצביע לו הייתי סנאטור; יכול להיות שחשיבות המלחמה בסגרגציה הייתה כה גדולה בעיניי, שהייתי מעדיף להדחיק את נושא הפגיעה בזכות הקניין לטובת נושא גדול יותר- יכולתם של האזרחים השחורים להצביע. ויכול להיות שלא; יכול להיות שהייתי מצביע נגד, ואז עמל להביא חוק שיחייב את המדינות בדרום לתת לשחורים זכות הצבעה מוחלטת להלכה ולמעשה, בלי להתערב בפעולותיהם של בעלי רכוש פרטי. אני באמת לא יודע.

http://www.youtube.com/watch?v=YZ_HXGNHoT4

אתם מוזמנים להתבונן החל מ5:59 ואילך. בעל טור שמרני מעריך שמקיין הפסיד את הבחירות ברגע שתמך בחוק ההצלה. אין לי מושג אם הוא צודק[1], אבל זאת בהחלט דעה מעניינת.

[1] כלומר, אם בארי גולדווטר היה תומך בחוק זכויות האזרח של 1964, מישהו יכול היה לטעון שבזה הוא הפסיד את הבחירות. אבל הוא התנגד (הפגנת אומץ רב לדעתי) והפסיד. מי יודע מה היה קורה אחרת...