מעניין אם לילדות רעות יש סופים טובים

האמת שחיפשתי מקום לפרוק את כל מה שיושב עליי,

בחיים לא חשבתי שאני אשב אחרי משמרת, בפאקינג שבע בבוקר, ואפתח לעצמי בלוג.

חיפשתי מקום להתפרק בלי שאף אחד ידע, אולי גם בלי שאף אחד יקרא?

כל כך הרבה דברים שרצים לי בראש מבלי שאני מוציאה אותם מהפה, אולי על המקלדת זה ילך יותר קל, אפילו שבתקופה האחרונה אני מרגישה שאיבדתי את היכולת לבטא את עצמי נכון, החלטתי לנסות.

לפעמים אני מרגישה שהמוח שלי רץ מהר מדיי, המחשבות רצות ואיתן גם החששות. הן הולכות וגוברות ומשתלטות עליי, גורמות לי להרגיש את הכל מתפרק גם מבלי שזה באמת יקרה.

לפעמים אני חושבת על דברים שאני אומרת לעצמי "פאק שני, על מה את חושבת? איך הגעת לזה??? איך פיתחת עכשיו תאוריה שלמה בלי טיפת קשר למציאות והגעת למסקנות שהגעת אליהן?!"

אז מצאתי את עצמי יושבת ב07:04 בבוקר, יום שבת, ובמקום לתת למחשבות שלי לרוץ לי בראש, החלטתי לתת לידיים שלי לעשות את שלהן.

מעניין מה יצא מזה בסוף...