אני כ ו ע ס ת .

לא עצובה, לא שבורה, לא מתייסרת. כועסת.

כועסת שבזבזתי לי שלושה שבועות מהחיים. כועסת שבזבזת לי זמן וכוחות נפשיים. כועסת על כל הסרטים שאכלתי עליך שבדיעבד היו מוצדקים.

פשוט כועסת.

אני לא מבינה איך יכולת להוליך אותי שולל ככה. בשום שלב לא ניסיתי להיות מי שאני לא, ואפילו שיתפתי אותך בכך ששנים ניסיתי מול גברים אחרים, ושהייתי צריכה לעבור את התהליך הזה עם עצמי כדי להפסיק. והיית שם להתגאות בי. ולומר לי שאני ראויה. איזה חוצפן אתה שעוד אמרת לי בשיחה ההיא "את ראויה לטוב יותר." אתה מעז להשתמש בקללות שלי עליי?! חתיכת אפס. ולחשוב שאשכרה תכננת להתמהמה עם זה. מה היה קורה אם לא הייתי שולחת לך הודעת וידוא על המפגש שלנו? פשוט לא היית מדבר איתי? הייתי מתפייד? "אני נאלץ לבטל" כאילו צץ משהו. אפס, אפס, אפס.

למה שתצלם תמונה שלנו ביחד? למה שתוסיף אותי לחברים בפייסבוק? למה שתכתוב לי שאני מרגשת אותך כשאני גם חכמה וגם כוסית וגם יודעת בעל פה את כל המילים למחזמר שראית בניו יורק? למה שתסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאתה כל כך רוצה להסיר את החומות שלי וללמוד עליי עוד? ולמה שפאקינג תצפה לי בסטורי יום!!!! אחרי שאתה זה שחותך ממני בטענה שאין ניצוץ?!? מה ניצוץ, מה פאקינג ניצוץ, אנחנו בסרט דיסני?! מה עוזרים לי ניצוצות בחיים?!

הבלוג הזה מלא ב-א'ים שהיה לי ניצוץ איתם שהיה שווה לתחת. שגרם לי להתמרמר עליהם או לבכות עליהם שעות. על אחד מהם בכיתי שנה שלמה, אם לא יותר. מה שווה הניצוץ? וכל כך התאפקתי שלא לשלוח לך את הקטע שע' שלחה לי, כימיה ואלכימיה, סתם כדי לומר לך, חהחה, אין יור פייס, גם אני לא הרגשתי את הניצוץ. גם אני לא נמשכת אליך ולגב השעיר שלך, ונכון שכל הזמן אמרתי לך שיש לך עיניים יפות אבל האמת היא שזה הרגיש לי לא טבעי בעליל להיות עם מישהו שיש לו עיניים יותר יפות משלי. אני הבחורה עם העיניים הירוקות היפות, ולכם יש עיניים חומות וחמות ועמוקות, לא גם ירוק! והאינטונציה העדינה הזאת שלך, שכל כך לא משכה אותי. אבל המילים שאמרת, ניסיתי להאחז בהן ולהתעלם מהקול. 

ולא שלחתי את הקטע, כי לא מגיע לך, ואפילו שר' אמרה שהיא חושבת שתפסת רגליים קרות שזה לא נכון ושיש סיכוי שעוד תחזור, אני יודעת שזה לא נכון כי קודם כל, במקרה שלי הם לא חוזרים. לכולן כן, לי לא. אני פשוט לא כזאת. וגם אם תחזור, לא מגיע לך כי ראית אותי, הכי טבעית והכי חשופה, והחלטת שזה מפחיד אותך מדי. ואני לא אוהבת פחדנים. איך נכתב בספר הזה, "פחד הוא החדר הכי זול בבית ומגיע לך לחיות בתנאים טובים יותר." אז לא, מגיע לך לחיות בחדר הכי זול בבית, כמו חדר השינה החשוך והמצ'וקמק שלך, בשכונה המעפנה והמגעילה שלך. 

מגיע לך להתבשל עכשיו ברפש עולם הדייטינג לעוד זמן רב, לצאת לדייט אחר דייט עם בחורות שהן או יפות או חכמות אבל לא גם וגם, ואף אחת לא תדע בעל פה את המילים למיוזיקל, ואף אחת לא תהיה שנונה כמוני, ואף אחת לא תנהל איתך דיונים רגשיים על המסעות שעברתם, ואף אחת לא תתעניין בהורים הדפוקים שלך ובתסמונת ילד הסנדוויץ', ובסוף כל דייט תחזור הביתה ותחשוב, כוסאמק, איך ויתרתי עליה.

כי הניצוץ הזה שאתה מחפש, הוא ניצוץ של מצית שבנקודה מסוימת ייגמר לה הגז. והניצוץ שאני מחפשת הוא של שתי אבנים שמתחככות אחת בשניה עד שהחיכוך חזק מספיק כדי שהוא יווצר, ואז אפשר להשתמש בהן שוב ושוב ושוב. 

מקווה שתמשיך לצפות לי בסטוריז עד שאעלה תמונות עם הגבר האמיתי של חיי. הוא אולי לא יהיה גבוה כמוך, ועם התארים שלך, ועשיר כמוך, וסרקסטי כמוך, ואולי גם איתו לא יהיה לי ניצוץ בהתחלה, או שכן, מה שבטוח זה שהוא יתאמץ כדי להישאר. 

ושתדע שאני הנפרדת הכי מפרגנת, והכי מאחלת טוב. רק במקרה שלך אני מאחלת לך לקפוץ מחר מצוק. אבל לא למות, כזה, לשבור את כל הגפיים.

אממ.. טוב, אז... היה ממש כיף. ביי.