שוכבת באמבטיה ריקה, מלמעלה נותנת למים לצנוח עליי במטר ממטשטש ובמהרה ראשי קבור בתוך האגם שנוצר מחלקי הכל ביחד. הלב דופק במרץ, הנשימות לא נרגעות, משאלת פטירה. טביעה, שיפול הדוש, שאורעל מהסבון, שאאבד את עצמי בתוך הדם. הלב דופק בתוך המים ואוזניי גם כן בתוך המים, כל השמע הוא הדפיקות. 

נדמה כי חיברת אותי למכשיר שמשמיע את הלב שלי בכל החדר רק בשביל שאהיה שקופה יותר לגביי אהבתי אלייך. כשאתה קרוב דפק לי וכשהתרחקת והשארת אותי במציאות המדומה נתונה לחסדייך כמו בתוך טריפ בחסותך ליבי כבר השתגע ורק רציתי שתחזיק את ידי כבר, ותכנס איתי לטריפ הזה שיצרת.

רציתי לראות אותך שם, בעולם השמח הזה, בעולם שבו הפער בנינו מובן ולא ממשי. בבקשה. 

לאן אתה הולך, למה אתה נעלם ממני. היינו אחד. ידעת לאהוב אותי. אומנם לא להכיל את עוצמות הכאב שלי אבל אהבת אותי.

לחיות תחת פחד. לפמפם פחדים. 

אני הכי אוהבת אותך בעולם עכבר שלי. 

מעדיפה לקחת ממך את המחלה ולמות בשבילך. 

רק תיהיה איתי. תנכח איתי בהווה. אני לא מסוגלת בלעדייך כבר שנים.