משאלות ליבי נגנזו אף ממני. היכן אני בתוך כל המרחב? כדור הג'ל הדחוס הענק מכיל אותי וכל תנועה קשה לפילוס ומשאירה את חותמה והזמן לאט יטשטש עקבות מהמפגע אבל התזוזה תיהיה לעד וכנראה לא רכה יותר אך לא מנחמת כי רק נותר רק להתמסר לכאב מפאת העובדה שאינו יגמר. לראות ריק בעיניים, עיניים עצמן ללא מבט. המוח ריק, שועט לנקודה במימד במין מחול ללא מטרות רווח. רק הפחד מהניוון מפעיל את השריר שעולה ויורד וההשלכות ניקרות בקושי מתמיד. זו מלחמת התשה שהתחילה בפילוס דרכי מהרחם הצפוף וקריעת השפתיים התחתונות של אימי ויום אחד הלעיסה הממושכת, ההתנגדות הניכרת והסבל ירקדו על גופתי האכולה ואצור חיים משל עצמי לתוך כל המוח הישנים שנמצאים מסביב. 

פשר כל זה מובן ושקוף ובכל זאת תמיד זו הליכה מסביב לנקודה בלי לגעת בה