לא לדאוג לא נעלמתי, פשוט ישראבלוג אוהב לפעמים להפוך את הבלוג שלי לפרטי כשאני מפרסמת פוסט. זו לא פעם ראשונה שזה קורה אבל זה מה יש.

בכל אופן סתם לא היה לי כוח לחזור לפה להחליף חזרה כי לא ממש התחשק לי לכתוב.

אבל לא מעט פנו אלי ושאלו אז זה היה נחמד לראות שאנשים עוד קוראים פה, מקשיבים לי.

אז אני אעדכן קצת מה חדש וקורה בחיי.

היה לי יום הולדת 27 לא מזמן. אני חושבת שבין ימי ההולדת הכי טובים שאי פעם היו לי.

יומיים לפני באו לבקר שתי חברות. למרות שקיוויתי שיבואו יותר, נהניתי איתן מאוד ומהמפגש המצומצם. ערב לפני יום ההולדת היה תכנון לעשות ארוחת ערב עם חבר שלי וחברה מהתואר שלו. השותפים שלי אמרו שהם לא יהיו והשלמתי עם החגיגה המצומצמת אבל איכותית הזו.

פתאום השותפה שלי התקשרה וביקשה שאגיע מהר לדירה בגלל איזה מקרה חירום (חבר שלי גר ממש ממול אז זה בדיוק שתי דקות לחזור לדירה). כשפתחנו את הדלת גיליתי את מסיבת ההפתעה שהוא ארגן לי עם השותפים וחברים מהלימודים, והכל בניצוחו. ואני חייבת להגיד שהייתי תמימה לחלוטין. בדיעבד כמות הרמזים שהייתה אמורה להוריד לי את האסימון הייתה מביכה, אבל המחשבה שמישהו יעשה לי מחווה כזו גדולה לא עברה לי בראש. זה היה מאוד מאוד מרגש.

הוא קנה לי מתנה נהדרת שאפילו לא הייתי מצליחה לחשוב על לקנות לעצמי, אבל זה מושלם - כן ציור שולחני. אני מציירת הרבה, בעיקר על השולחן, וזה לחלוטין משדרג את החוויה שלי ואפילו יש לזה מגירה נשלפת שאני יכולה לשים בה צבעים ומכחולים.

למחרת בערב יום ההולדת יצאנו ללימוזין, מסעדת בשרים ברמת ישי. היה טעים וכיף ופשוט דרך מצויינת לסיים את היום. את יום ההולדת עצמו החלטתי להעביר בלשחק במחשב ולראות סדרות כי ממש הייתי צריכה לנוח ופשוט לעשות מה שבא לי, וזה מה שעשיתי.

בעבודה קיבלנו לכבוד החגים שני גיפטקארדים, אחד אקסטרה בגלל הקורונה. אז עשיתי מה שמצופה מסטודנטית אחראית שכמותי, וקניתי לי איתם אורגנית!

היא כל כך יפה ואני מאוד נהנית מהיכלת לנגן לא רק אצל חבר שלי. זה הרבה יותר כיף לשיר עם פסנתר מאשר גיטרה.

אני מניחה שאני אקבל גם מתנה מהשותפים שלי אבל רק עכשיו קנינו את המתנה לשותף שחגג בתחילת אוגוסט אז מניחה שייקח קצת זמן. מעניין מה זה יהיה.

חוץ מזה דברים די כרגיל. לא מצליחה ללמוד למועדי ב', עובדת למרות שאין לי באמת זמן לזה אבל אני במינוס בבנק.. The usual.

לפחות יש לי מלגה גדולה שאמורה להיכנס בנובמבר, אבל עד אז חרא אחד גדול.

מחקתי את שני הפוסטים האחרונים. נכנסתי לקצת שנאה עצמית שאני לא רוצה לתת לה מקום. אני עדיין במלחמה יומיומית אבל זה משתפר.

אני חושבת שאנשים שלא היו להם הפרעות אכילה ובעיות עם דימוי גוף לא מודעים לכמה משאבים נפשיים מושקעים בלהתמודד עם זה בכל רגע נתון, גם כשנראה שהכל בסדר. זה בסדר כי היה לי את כל החיים שלי ללמוד איך להראות כלפי חוץ שזה בסדר. בפועל, זה תמיד שם להכביד.

אבל הדיאטה הזו עכשיו די בסדר. וכן, אני קוראת לזה דיאטה ולא "אורח חיים בריא יותר" או כל מיני סיסמאות שמנסות להקטין את זה כדי שלא ישמע כל כך מפחיד, כמו שאמרו לי כבר כמה אנשים לאחרונה.

זה כן מפלצת. זה כן מאבק. זה דיאטה, כי זה לא טבעי לי ויש לי הרבה הרגלים לשבור עד שזה יהפוך למשהו לא זמני. ואני בסדר עם זה.

בכל אופן מצאתי את השטיק שלי. אני אוכלת פחות לחם ובצקים, אבל משתדלת לאפשר לעצמי לאכול מה שבא לי, פשוט לא כמה שבא לי. ובינתיים זה עובד, ירדתי 3 קילו בחודש. מרחק נגיעה מלהחליף קידומת סוף סוף.

דרך אגב אני מצטערת אם הכללתי. אלה התחושות שלי בלבד.

אני חושבת שזהו להיום, יש לי הרבה לעשות. תודה שקראתם.