אני מתחילה להבין שאני פשוט לא חכמה מספיק בשביל ללמוד בטכניון.
נכשלתי בשני מבחנים. שני מבחנים שניגשתי אליהם בתחושה שאני יודעת משהו, כי הצלחתי לפתור מבחנים, ובסוף גירדתי את ה-30 נקודות.
זה היה אמור להיות הסמסטר שבו אני מעלה את הממוצע הציונים, את ממוצע ההצלחות, אולי סוף סוף יוצאת מאי תקינות אקדמית.
והנה, קורס אחרי קורס, נכשלת. גם במבחן היום כנראה נכשלתי ככה שזה כבר 3 קורסים, ובקורס שעוד יומיים אני גם אכשל כי הזנחתי אותו כדי שאעבור את השאר. איזה יופי.
זה עוד סמסטר שאני לא תקינה אקדמית ולא עמדתי בתוכנית שקבעו לי ואני לא יודעת מה יחליטו לעשות איתי הלאה. סביר מאוד שיפסיקו לי את הלימודים ואני באמת לא יודעת מה אני אעשה אם זה יקרה. אני נתקפת חרדה רק מלחשוב על זה.
ואני רוצה לבכות, כוסעמק. להוציא את הכל החוצה.
אבל אני לא מצליחה. הכל תקוע לי. זה חונק לי את הגרון ומכאיב לי בחזה וזה לא יוצא.
ואין מי שייתן לי חיבוק כי חבר שלי בחו"ל ואני מרגישה פשוט לבד. לבד בחוסר יכולת שלי, לבד בהתמודדות הזו, לבד בלחצים האלה. אף אחד לא מבין, אף אחד לא חווה את זה, אף אחד לא יודע כמה זה קשה גם בימים שאני מחייכת.
אני לא מסוגלת אפילו לדבר על זה עם ההורים שלי כי אני מרגישה שאני זורקת את הכסף שלהם לפח.
נמאס לי להרגיש ככה. כל כך גרועה בכל דבר שאני מתאמצת לעשות.
יופי. עכשיו הדמעות יצאו. איך לעזאזל אני אמורה ללמוד ככה למבחן הבא?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
TrashyRomance