כשהייתי ביסודי, כנראה כיתה ה', הייתי הולכת יום בשבוע לתוכנית מחוננים אזורית. יום אחד הייתי צריכה לפתור תרגיל בהבנת הנקרא שכל הכיתה עשתה ואני כנראה פספסתי, לא זוכרת איך. המורה שנתנה לי את דף העבודה הייתה מורה מחליפה כלשהי, ואני לא זוכרת אם היא נשארה איתנו בחדר או עזבה וחזרה... אבל אני את הדף פתרתי די בקלות, אני זוכרת שהוא היה על פוטוסינתזה. כשהיא חזרה אמרתי לה שסיימתי והיא הייתה כל כך מופתעת מהזמן הקצר שלקח לי לענות על השאלות, שהיא הלכה למנהלת והתלוננה שהעתקתי ושמישהו מהכיתה עזר לי, כי לא יכול להיות שלכולם לקח כל כך הרבה זמן לענות ולי כל כך מעט. כל כך נלחצתי מהסיטואציה, הייתי ילדה פחדנית, ששיקרתי שלמדתי כבר על פוטוסינתזה במחוננים ובגלל זה היה לי קל.

היום כשאני נזכרת בזה, אני עצובה שלא היה לי מספיק אומץ וביטחון בעצמי לומר את האמת ולעמוד מאחורי היכולות שלי ושבלי להעליב, הכיתה שלי הייתה כנראה חבורת עצלנים לא מבריקים במיוחד.

עוד חדשות טובות!

קיבלתי 86 בתרמודינמיקה א'!

כל כך פחדתי מהקורס הזה, ואיכשהו קיבלתי ציון שכנראה מפוקטר מעט, ועולה על כל הציפיות שלי.

איזה כיף לדעת שסיימתי עם זה.

בתרמודינמיקה ב' הלך לי פחות טוב משקיוויתי. דווקא זה היה קורס שחשבתי שילך לי ממש טוב במבחן כי השקעתי כל הסמסטר בפתירת שיעורי בית ובהבנה של החומר... וכלום מזה לא התבטא במבחן. אבל גם לא הייתי מרוכזת כי רגע לפני שמעתי שסבא שלי בבית חולים, וחצי מבחן נאבקתי בשלשול מכל הלחץ... אז אני לא אהיה קשה עם עצמי. הנסיבות יכלו להיות יותר מוצלחות. מקווה שבכל זאת עברתי ושאיכשהו יקרה נס ואקבל ציון טוב, אבל גם אם לא יש מועד ב' והכל בסדר.

אני עכשיו לומדת ברוגע למועד ב' הראשון שלי, הולך להיות ממש בסדר, אני חושבת שסיימתי את החלק הקשה של תקופת המבחנים הזו.

בסופ"ש הייתי אצל ההורים עם אחי ואחותי והקטנטנים שלהם. זה היה סופ"ש מצד אחד כיפי, להיות עם משפחה ולראות את אחיינים שלי. מצד שני הרבה כאב על הבריאות של ההורים שלי. הרבה קשיים שאני לא רוצה להיכנס אליהם עכשיו, וכשאני בבית זה מציף אותי לפעמים יותר מדי.

חברה אמרה לי לא מזמן שהיא לא רוצה לספר לי מה עובר עליה כי אני לא צריכה שישליכו עלי כואב נוסף והיא רוצה להגן עלי. שיש לי לב ענק ושאני כל כך אמפתית שזה הופך אותי לפגיעה כי אני לוקחת ללב, בדיוק כמוה.

יש לי חברות כל כך מדהימות. וכולן מתמודדות עם קשיים בלתי נתפסים לפעמים. בכל מקרה אני מקווה לראות אותה בקרוב כשיגמרו המבחנים. לפעמים גם אם אי אפשר להקשיב, אפשר לפחות לשמח.

בשעה טובה מצאו את מעטפת המבחנים שלנו... איזה כיף, איזו הקלה. פאקינג 100!

עכשיו רק נשאר לקוות שעברתי את תרמודינמיקה א', קורס שחזרתי עליו. זה מהקורסים האלה שמספיק עובר כדי להגיד שלום ולא להתראות. גם ככה יש 30% מגן. ואוי ואבוי אם ניגשים למועד ב'... מרצה שמשוכנע שכשיש 2/3 נכשלים הבעיה היא בהם ולא בו כפי שטרח לציין בפני הסטודנטים של הקורס הסמסטר.

באימונולוגיה אני ניגשת רק למועד ב' מכל מיני סיבות, אבל זה לא נורא.

מחזיקה אצבעות שתקופת המבחנים הזו תעבור בהצלחה בפעם הראשונה מיני רבות.

מתרגשת לקראת חופשת הסמסטר שלי. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה לא היה לי מועד ב' יום לפני תחילת הסמסטר.

אני הולכת לשחק כל כך הרבה משחקים ולהשלים כל כך הרבה סדרות ולישון מלא.

אתמול אכלנו קיגל שהכנתי לדירה. לא קוגל מתוק איכס בעעע. קיגל, מלוח וטעים. מתכון שעבר במשפחה הרבה דורות. אטריות ביצים, ביצים, קמח, מלח ופלפל, ותנור כל הלילה. יצא מאוד קרוב בטעם לקיגל של סבתא שלי אבל עדיין יש הרבה מקום לשיפור. אחים שלי כבר החליטו בשבילי שאני אכין שוב בסופ"ש הבא כשכולנו בבית. כמה טעים... נגמר כל כך מהר :(

לפעמים אני צוחקת על חוסר המזל שלי

ואז משהו כמו זה קורה וזה מפסיק להיות מצחיק.

אז המבחן בפיזיקה שאני אמורה לקבל בו 100 לפי הפתרון הרשמי?

הלך לאיבוד ביחד עם כל המבחנים של מי שהיה איתי בכיתה.

פתחנו קבוצה בשם "חדר 308" כדי לשתף במיילים שנשלחים למרצים כי אף אחד לא מוסר הודעה רשמית או מעדכן אותנו מה קורה עם זה.

הדבר היחיד שמצחיק זה שזה קצת כמו במניפסט עם טיסה 828.

אני אמורה ללמוד למבחן הבא וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה מה אני אעשה אם הם באמת לא ימצאו אותם ויחליטו לתת פיתרון אחר.

מילא הייתי אמורה לקבל ציון לא מוצלח, הייתי לוקחת עובר בינארי ואומרת תודה, אבל אם הפתרון שלהם יהיה פחות מ100 לכולם... זה הולך לשבור אותי. נאבקתי כל כך כדי להצליח במבחן הזה, אני באמת לא מאמינה שזה מה שאני מתעסקת איתו עכשיו.