זה מה יש

בא לי לבקש רשות

לא יודעת ממי ובכלל

אני כבר גדולה

זאת רק אני וכל האחריות

גם.

בא לי לבקש רשות

להישאר בבית

לוותר ודי

אני לא רוצה לקום מחר, אני לא רוצה ללכת יותר, אני רוצה לישון, רק ליום אחד, טוב?

ואין ממי לבקש ובכל מקרה, התשובה היא:

לא.

מחר יבוא.

ואיתו חרדה ותשישות.

עבודה חדשה ואין לי מושג ואני

מפחדת כל כך.

בא לי לברוח.

להתייאש ולומר,

זו לא את, זאת, אני.

מבינה?

את מוקפדת וממוזגת וממש של גדולים, עם מחשב והכל.

את, בסדר גמור.

רק, אני, אני צריכה אור ואוויר וכפות רגליים יחפות ואדמה.

אני

צריכה

לגעת ברוח.

להתלטף בעלווה,

לעמוד על בהונות ולנגוס

בפרי בשל שטרם נקטף.

לחלוק קפה שחור על שפת נחל,

לשטוף את הכוס במים זורמים,

להתחבק.

ואת, את רוצה ממני שאהיה

אחרת.

לבושה ונעולה, מקלידה בהינף יד, מפתחת, בוגרת, אחראית.

שותה לבד, על שפת מחשב,

קפה הפוך בכוס ממותגת

שישטפו אנשים אחרים.