מורדות הרים

זה מרגיש כאילו 

הם קילפו לי את העור מעל שולחן הניתוחים, תחת אור ניאון צורב. 

זה מרגיש כאילו הם מחטטים עם סכינים בתוך הבשר החשוף, מביטים באיפוק לנוכח הגידולים והזוהמה שמצאו ומתלחששים בידענות מעל הראש שלי הראש הער והמודע. 

"תמשיכו" אני אומרת. תמשיכו לחטט ולחתוך ולפצוע והשאירו אותי שם להירקב בתוך שלוליות הדם שלי. כי רק ככה אני יודעת, רק ככה אני מסוגלת. החרא חייב לצוף, המערכת מטבעה להתבלגן ולהסתבך כמו עשן כמו מערבולת. קחו את גופי את נפשי את תודעתי והשתעשעו בה כראות עיניכם, ואני אמשיך לגנוח מעונג מאולץ ואספר לכם כמה שהכל נעים וטוב. כי רק ככה ותמיד בסוף ככה

העצם תקועה לי בגרון ואני משתנקת. זה כל כך מעייף ואני לא בטוחה  מה אני הכי צריכה כרגע, אולי רק לחזור לנשום שוב.